החלטה בתיק בשא 15655/07

1.         בפניי בקשה להורות על עיכוב ביצוע הליכי פינוי של המבקשת מדירת מגוריה, אשר ברח' אחד העם 12 בנהריה (להלן: " הדירה"), המצויה בבניין (להלן: " הבנין"), אשר הוקם על חלקה 276 בגוש 18171 (להלן: " המקרקעין").

הליכי הפינוי ננקטים, לבקשת המשיב 1 (להלן: " הבנק"), ע"י לשכת ההוצאה לפועל חיפה, בתיק מס' 2-99-35563-02 (להלן: " תיק ההוצל"פ"), בו הוצא, ביום 18.1.07 צו פינוי ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל (להלן: " הליכי הפינוי").

המשיב מס' 2 (להלן: " אברהם") הינו בעלה של המבקשת והוא רשום, בלשכת רישום המקרקעין, מאז 1.11.1990, כבעלים, במשותף, במקרקעין, בחלקים שווים, ביחד עם אחיו, מיכאל שמואלי (להלן: " מיכאל". אברהם ומיכאל, יחדיו, ייקראו, להלן: " האחים שמואלי").

למבקשת אין, כלל, זכויות רשומות במקרקעין, בבנין או בדירה.

בדיון שהתקיים ביום 13.12.07, נחקרה המבקשת על תצהירה והצדדים סיכמו טיעוניהם.

2.         המבקשת ואברהם נישאו ביום 5.2.1974 ולכן חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.

ביום 18.3.07, פנתה המבקשת אל ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות בתביעה לסעד הצהרתי, אשר יצהיר כי הדירה הינה רכוש משותף לה ולאברהם וכי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה (להלן: " התובענה").

בהחלטה, אשר ניתנה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (כבוד השופטת א. אלון), ביום 19.8.07 נקבע כי, מאחר שאין מדובר בסכסוך בין המבקשת לבעלה, אלא בסכסוך שבין הבנק לבין המבקשת, כאשר אברהם מצדד בעמדת המבקשת, מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענה לביהמ"ש המחוזי בחיפה ולפיכך הועבר הדיון בתובענה לבימ"ש זה.

בשולי החלטתו קבע ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, כי הליכי הפינוי המתייחסים לדירה יעוכבו, כנגד הפקדת סך של 75,000 ש"ח ע"י המבקשת.

3.         כעת, עותרת המבקשת למתן סעד זמני - צו לעיכוב הליכי הפינוי, ללא כל הפקדה, בטענה, כי אין ביכולתה לגייס את הסכום הדרוש וכי משמעות ההפקדה הינה פינויה מהדירה ויצירת מצב בלתי הפיך. לשיטתה, עומדות לזכותה טענות טובות, אשר יש בהן כדי לשכנע כי, אמנם, מחצית הדירה הינה בבעלותה.

4.         כדי לזכות בעיכוב הביצוע המיוחל, על המבקשת לשכנע, תחילה, כי קיימות ראיות מהימנות, לכאורה, לקיומה של עילת התובענה.

לאחר שעיינתי בכתב התובענה, בבקשת המבקשת ובתשובת המשיב, על נספחיהן, סבורתני שהתובענה איננה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה.

נהפוך הוא. העובדות, לגביהן אין מחלוקת, מצביעות על כך שלמבקשת אין בדירה זכויות אשר יש בהן כדי לגבור על המשכנתא הרשומה לטובת הבנק ועל זכות הבנק לממש את המשכנתא.

5.         על המקרקעין נרשמה, עוד ביום 4.3.93 ,  משכנתא לטובת הבנק, עד לסך של 600,000 ש"ח. הבעלים הרשומים של המקרקעין היו, אותה עת, כאמור, אברהם ומיכאל ובעלות רשומה זו לא השתנתה עד היום.

ביום 7.12.94 הוחלף שטר המשכנתא הראשון, בשטר משכנתא, ע"ס 3,000,000 ש"ח, אשר נחתם, גם הוא, ע"י האחים שמואלי וזאת - להבטחת הסכומים המובטחים, אשר יגיעו לבנק מאברהם ו/או מיכאל  ו/או אחים שמואלי שותפות רשומה ו/או אחים שמואלי הנדסה אזרחית (1985) בע"מ (להלן: " החברות").

יצויין כבר כעת, כי בעת רכישת המקרקעין ו בעת רישום המשכנתא היו המקרקעין מגרש. רק לאחר מכן בנו עליו האחים שמואלי, את הבניין, המכיל דירות מגורים ושטח מסחרי.

בשטר המשכנתא הצהירו האחים שמואלי, כי הם בעלי הזכויות היחידים במקרקעין וכי אין לצד ג' כלשהו כל זכויות בהם.

"בתחרות" בין זכויותיו הרשומות של הבנק (המשכנתא), בנכס שאיננו דירת מגורים של בני זוג, לבין הזכויות הנטענות של המבקשת, זכויות אשר הטענה להן הועלתה רק 13 שנים לאחר רישום המשכנתא (וזאת - למרות ההליכים שהתנהלו בין הבנק לאחים שמואלי, החל משנת 1999, כפי המפורט להלן), קבעה הפסיקה עדיפות למשכנתא. ראו, למשל: ע"א 3002/93 - יעקב בן-צבי נ' מיכל סיטין . פ"ד מט(3), 5; ע"א 189/95 - בנק אוצר החייל בע"מ נ' מזל אהרונוב . פ"ד נג(4), 199;

לא למותר להדגיש, שוב, כי בעת רישום המשכנתא היה הנכס מגרש ורק לאחר מכן נבנה עליו בניין, אשר באחת מדירותיו קבעו בני הזוג שמואלי את מגוריהם.