החלטה בתיק בשא 156395/05 - פסקדין

החלטה זו הינה בבקשת התנגדות לביצוע שטר אשר הגישה המבקשת כנגד ביצועם של  74 שטרות חוב החתומים על ידי המבקשת על סך של 1500 ש"ח כל שטר, אשר זמן פרעונם הינו 1/3/98.

ביום 5/4/05 התקיים דיון בבקשה, המבקשת נחקרה על תצהירה, והוגשו סיכומים בכתב.

המבקשת טוענת בבקשת ההתנגדות כי שטרות החוב נחתמו על ידה , אולם מלבד חתימתה  וציון מס ת.ז.  נמסרו השטרות למשיב  ללא כל פרט נוסף.

המבקשת טוענת כי המשיב הינו זה אשר הוסיף תאריך זמן הפרעון וכן את פרטי התמורה המפורטים  בשטרות.

המבקשת טוענת כי השטרות נמסרו למשיב בשנת 1986, עוד קודם גירושיה מהמשיב, לטענתה  המשיב התנה את מתן גט הגירושין בכך שהמבקשת  תמשיך להתגורר עימו בדירה ותטפל בילדים גם לאחר הגירושין ועל מנת להבטיח את המשך מגוריה עימו  דרש ממנה למסור לו את שטרות החוב .

המבקשת דוחה את טענת המשיב לפיה השטרות הוצאו על ידה כחלק מהתחייבותה להשתתף בתשלום מזונות הילדים.

המבקשת טוענת בתצהירה כי הרישום על גבי השטרות לפיו נרשם " אשלם במזומן כנגד התחייבותי בהשתתפות במזונות ילדי",  נרשם  ללא ידיעתה או הסכמתה על ידי המשיב לאחר שמסרה  לו את השטרות .

המבקשת צרפה לתצהירה את הסכם הגירושין שנערך בינה לבין המשיב, ומפנה לסעיף 4 (ג להסכם לפיו , התחייב המשיב לדאוג למזונות הילדים מדורם.

המבקשת טוענת כי טענתו זו של המשיב לפיו התחייבה להשתתף  בתשלום מזונות הילדים נסתרת לנוכח האמור בסעיף 4 (ג) להסכם הגירושין שהינו מאוחר לטענתה למועד מסירת השטרות, לפיו התחייב המשיב לשאת במזונות הילדים לבדו, דבר העומד בסתירה לאמור בשטרות.

בשלב דיוני זה, בו די כי המבקשת  תראה הגנה ולו לכאורה ואף די בהגנה דחוקה  לצורך מתן רשות להתגונן, אני סבור כי  יש ליתן למבקשת רשות להתגונן שכן,  לא נסתרה טענת הגנתה של המבקשת לפיה  השטרות לא נתנו על ידה בגין התחייבות כלפי המשיב להשתתף בתשלום מזונות  הילדים, באשר טענה זו כאמור עומדת בניגוד להתחייבות המשיב על פי סעיף 4 (ג) להסכם הגירושין לפיו התחייב המשיב  לבדו לשאת במזונות הילדים.

כמו כן, לא נסתרה טענתה של המבקשת כי הפרטים בדבר מהות "עיסקת היסוד" נרשמו ע"י המשיב עצמו, ללא הסכמה או הרשאתה  לאחר מסירת השטרות למשיב.

על אף חקירתה הנגדית הארוכה של המבקשת לא נסתרה טענת הגנתה של המבקשת לפיה  לא קיבלה כל תמורה בגין השטרות, השטרות נמסרו למשיב על פי דרישותו כתנאי למתן גט, על מנת להבטיח המשך מגוריה עימו לאחר גירושיה,  אשר במהותה הינה טענת הגנה  של כשלון תמורה.

טענת הגנה נוספת אותה מעלה המבקשת בבקשת ההתנגדות  הינה כי התביעה התיישנה.

המבקשת טוענת כי השטרות נמסרו ללא ציון זמן פרעון ולפיכך הינם "בר פרעון עם דרישה" , ומרוץ ההתיישנות מתחיל מיד מיום הוצאותו של השטר.  המבקשת טוענת כי השטרות נמסרו למשיב עוד בשנת 1986, ולכל המאוחר נמסרו עוד בשנת 1990 (כעולה מנספח ג - תצהיר המשיב).

כך שהשטרות התיישנו לכל המאוחר עוד בשנת 1997.

טענת ההתיישנות הינה במהותה טענה משפטית אשר נטענה על ידי המבקשת בסעיף 9 לתצהירה ואף חזר עליה בא כוח המבקשת בסיכומיו, ועל כן אין לומר כי המבקשת זנחה טענה זו.

בא כוח המשיב טוען בסיכומיו כי עילת התביעה הינה מתמשכת ורק בשנת 98 קמה למשיב עילת תביעה סופית , בהגיע אחרון הילדים לגיל 18 שנה, כך שהתביעה לא התיישנה.

אינני מקבל טענה זו של המשיב. 

לטענת המשיב  השטרות נועדו להבטיח השתתפות המבקשת במזונות הילדים, היינו, נועדו לצורך תשלום חודשי של המזונות לכל המאוחר החל משנת 1990, כך שהחובה לתשלום המזונות ומירוץ ההתיישנות התגבשו מדי חודש בחודשו כבר החל משנת 1990, ואילך.