החלטה בתיק בשא 156105/05 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת כתב התנגדות לביצוע שני שיקים: שיק מס' 5094964 ע"ס 115,000 ש"ח מיום 30/8/00 ושיק מס' 5094965 ע"ס 115,000 ש"ח מיום 30/9/00, שהוגש על ידי המבקש כנגד המשיבה.

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לבקשתו ובו נטען, בין השאר, כדלקמן:

1.       המבקש הינו אחד ממנהלי חברת ג'מיל עתאללה בע"מ (להלן: "החברה") אשר נהגה לרכוש סחורות מאת המשיבה.

2.       להבטחת ביצוע התחייבויותיה של החברה למשיבה, מסר המבקש שני השיקים נשוא תיק ההוצל"פ כשיקים לביטחון לידי המשיבה.

3.       החברה עמדה בכל התחייבויותיה ושילמה למשיבה עבור כל הסחורות אשר נרכשו עימה.

4.       סוחר נוסף בשם מר נאהד דהשאן (להלן: "דהשאן") עשה עסקים עם המשיבה והוא היה חברו של המבקש. דהשאן חב כספים למשיבה ועל כן רוני מטעם המשיבה פנה למבקש לכרות הסכם למראית עין לפיו המבקש מתחייב לערוב להתחייבויותיו של דהשאן באם דהשאן לא יעמוד בהתחייבויותיו.

5.       הוסבר למבקש כי מדובר בהסכם למראית עין, על מנת לשכנע את דהשאן לשלם את חובו בסך 230,000 ש"ח למשיבה. הוסבר למבקש כי לא יאכפו את ההסכם, וכי בנוסף ובכל מקרה, המבקש יקבל את השיקים של דהשאן בתמורה.

6.       למעשה, דהשאן ורוני מטעם המשיבה עשו קנוניה כנגד המבקש על מנת לגבות ממנו כספים.

7.       השיקים נשוא תיק ההוצל"פ נמסרו למשיבה ללא כל קשר לעיסקה מול דהשאן, ועל כל פנים אין המבקש יודע מה דהשאן חב בפועל.

ביום הדיון שנקבע, הוסכם כי התיק יישאר ויישמע בבית משפט השלום בתל אביב. המבקש לא נחקר כלל על תצהירו והצדדים בקשו להגיש את סיכומיהם בכתב.

המבקש חזר בסיכומיו על טענותיו הנ"ל.

ב"כ המשיבה טען בסיכומיו, בין השאר, כי טענת המבקש לפיה שילמה את כל חובותיה איננה מבוססת, שכן המבקש חזר בו מטענה זו, על גבי השיקים לא צוין "לביטחון בלבד", שיק אחד חזר תוך ציון אכ"מ, ואין כל מחלוקת כי השיקים שימשו להבטחת חובו של דהשאן.

עוד נטען כי אין לקבל את הטענה לפיה דהשאן שילם את חובו, כאשר המבקש לא טרח להציג תצהיר מטעם דהשאן על מנת לתמוך בגירסתו. כן נטען כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה דובר בהסכם שחתם עליו למראית עין, כאשר לגירסת המבקש מטרת החתימה הייתה להטעות את דהשאן.

לבסוף נטען כי היה על המבקש לצרף לתצהירו אותו הסכם למראית עין, וכי שילוב כל טענותיו חסרות הבסיס של המבקש הנ"ל, מובילות לכך שמדובר בהגנת בדים ואין ליתן למבקש רשות להתגונן.

המבקש הגיש סיכומי תשובה לסיכומי המשיבה, בהם נטען בין השאר כי נבצר ממנו להגיש תצהיר של דהשאן, וכי אין זה השלב הנכון על מנת להוכיח את הטענות שנטענו בפועל, אלא רק לאחר מתן הרשות להתגונן. 

דיון

המבקש צירף לתצהירו כרטסת הזמנות מול המשיבה וכן צילום של חשבוניות ופנקסי שיקים, על מנת לבסס כי החברה לא חבה למשיבה כספים כלשהם בגין ההתקשרויות הישירות שהיו בין הצדדים. המשיבה לא חקרה את המבקש על תצהירו, ואף לא הציגה מסמכים הממחישים כי קיים חוב בין החברות, ועל כן יש לקבל בשלב זה את טענת המבקש, לפיה לא היה חוב ישיר בין החברה ובין המשיבה. 

המבקש טען כי השיקים נשוא תיק ההוצל"פ נמסרו לידי המשיבה כשיקים לביטחון בלבד, במסגרת ההתקשרות שבין החברה והמשיבה בלבד. לא מצוין על גבי השיקים כי הינם שיקים לביטחון בלבד, והמבקש לא טרח לצרף לתצהירו העתק של ההסכם, אשר לטענתו היה הסכם למראית עין.

בנוסף לכך עולה מדברי המבקש כי סכום החוב הנטען לגבי דהשאן שווה במדויק לסכום שצוין בשני השיקים נשוא תיק ההוצל"פ קרי סך של 230,000 ש"ח.

בפני בית המשפט טענת קנוניה בין המשיבה ודהשאן כלפי המבקש, אולם כאמור לעיל, המבקש לא טרח לצרף אותו הסכם למראית עין. המבקש טען כי לא יכול היה להמציא תצהיר של דהשאן, אולם יכול וצריך היה לצרף העתק מההסכם הנ"ל, כאשר על פני הדברים טענות המבקש מתקרבות עד מאוד להגנת בדים.