החלטה בתיק בשא 15583/06 - פסקדין

התובעת היא חב' בע"מ העוקת בייצור פרופילים וצינורות ממתכת. הנתבעת 1 היא חב' בע"מ העוסקת במסחר ברזל לבניה. הנתבע 2 הוא הבעלים והמנהל של הנתבעת 1 ומי שחתם על ערבות אישית לפרעון כל חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת.

החל משנת 02' רכשה הנתבעת עפ"י הזמנות מהנתבע 2 צינורות מתכת ופרופילים מהתובעת, אשר סיפקה את כל הסחורה בזמן ובהתאם להזמנה.

להבטחת תשלומי הנתבעת לתובעת חתם הנתבע 2 ביום 18.2.04 על ערבות אישית במסגרתה ערב אישית לכל חובות הנתבעת כלפי התובעת. (כתב - הערבות - נספח א' לכתב - התביעה).

כאמור, החל משנת 02' ועד ליום 2.3.05 סיפקה התובעת לנתבעת את הסחורה שהוזמנה על ידה.

במהלך הדיון הבחין ב"כ התובעת כי לכתב - התביעה צורפה בטעות כרטסת מן השנים 03', 02', והוא בקש להגיש את הכרטסת המעודכנת המראה את סכום החוב. כרטסת הנה"ח המעודכנת לשנת 05' הותרה להגשה, וסומנה כנספח ב' לכתב - התביעה במקום הכרטסת הישנה. כן צורפו לכתב - התביעה תעודות משלוח וחשבוניות מס.

בסמוך לחודש יוני 05' ולאחר שנפתח ת. הוצל"פ בגין שיקים שמסרו הנתבעים עבור סחורה, ואשר חוללו בהעדר פרעון, נערך הסכם פשרה בין הצדדים לפיו מתחייבים הנתבעים לשלם את חובם, אך הנתבעים התחרטו וסרבו לחתום עליו. (טיוטת הסכם - הפשרה שלא נחתם - נספח ה). בסעיף 3 לכתב - הערבות (נספח א') מסכים הנתבע 2 כי ספרי ו/או חשבונות ו/או פנקסי התובעת יהוו ראיה מכרעת וסופית לגבי גובה חובות הנתבעת כלפי התובעת. עוד נטען בכתב - התביעה כי עצם עריכת הסכם הפשרה להסדרת חוב מיום 7.6.05 (נספח ה) מהווה ראיה לכך שהנתבעים מודים בחובם.

התביעה ראויה להידון בסדר דין מקוצר עפ"י נספחיה.

התביעה מתבססת על הסכם מסגרת שנחתם בין הצדדים, על תעודות משלוח חתומות לכאורה בידי הנתבעת 1 והנתבע 2 המעידות על מסירת הסחורה, על חשבוניות מס המותאמות לתעודות המשלוח, ועל כרטסת הנהלת חשבונות מפורטת המתעדת את התנועות הכספיות וההתחשבנות בין הצדדים מיום תחילת ההתקשרות ועד להפסקת הפעילות. כמו כן נתמכת התביעה בכתב ערבות חתום ע"י הנתבע 2, לפיו הוא ערב אישית לחובות הנתבעת 1. התביעה היא אפוא לסכום קצוב שיש עליה ראיות בכתב, והיא כשירה להידון בסדר דין מקוצר עפ"י נספחיה.

התצהיר התומך בבקשת הרשות להגן הוא כללי למדי, והנתבעים לא צירפו אסמכתא כלשהי לחיזוק טענותיהם. לא צורפה כרטסת הנה"ח נוגדת שיהא בה כדי לסתור ולו במקצת את הכרטסות שצורפו לכתב - התביעה, והכוללות תיעוד מדוייק של קבלת השיקים וחילולם.

יתר על כן, כפי שצויין לעיל, בסעיף 3 לנספח א' הסכימו הנתבעים כי רישומי התובעת "יהוו ראיה מכריעה וסופית לגבי גובה החובות". סעיף זה מקבל חיזוק נוסף על רקע העדר כל רישום נוגד מצד הנתבעים.

המבקש טוען בתצהירו כי המבקשת 1 לא חייבת למשיבה מאומה. זוהי אמירה סתמית, שאינה יכולה להעמיד הגנה מאחר שאינה נשענת על תשתית עובדתית להוכחתה. 

טענה נוספת שמעלה המצהיר בסעיף 8 לתצהירו היא שהמבקשת לא קיבלה סחורה מן המשיבה, ובכך נוצר כשלון תמורה מלא. טענה זו עומדת בניגוד גמור לנאמר בסעיף 9 לתצהיר", לפיו "המבקשת מס' 1 שילמה תמיד למשיבה את התמורה המגיעה לה בגין הזמנת סחורה ממנה. אכן דבר והיפוכו.

גם בחקירתו הנגדית, ממשיך המבקש ומזגזג כדרכו. תחילה אישר כי נתקבלה סחורה, וכי תעודות המשלוח שצורפו לכתב - התביעה אינן מזוייפות. הוא הוסיף ואמר, בניגוד לנטען בסעיף 8 לתצהיר כי "אני לא טוען שלא קיבלתי את הסחורה... יכול להיות ששלחו לי תעודות משלוח ואני חתמתי". לאחר מכן שוב טענה נוגדת: "הסחורה לא הגיעה ביטלתי את השיקים". עינינו הרואות: שינוי גרסאות לכל אורך הדרך.

המסקנה המתבקשת העולה מחומר הראיות, ומהעדר כל תחשיב נגדי מטעם הנתבעים, כי אין להם כל הגנה כנגד תביעת התובעת המגובה במסמכים מפורטים ובכרטסת מסודרת המשקפת את סכום החוב בגין סחורה שסופקה לנתבעים, ולא שולמה תמורתה.

הבקשה לרשות להתגונן - נדחית.

התובעת זכאית ליטול פס"ד עפ"י העתירה שבכתב - התביעה.

תוגש פסיקתא לחתימתי.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ש"ח + מע"מ, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.