החלטה בתיק בשא 154737/05

1.         בפניי בקשה מיום 3.2.2005 להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע עשרה שיקים ע"ס 11,800 ש"ח כל אחד. השיקים נמשכו על ידי חברת מ.ס. סופר גולד בע"מ, אשר בבעלות אחיו של המבקש, משה סבג. המבקש חתם על גב השיקים.

2.         המבקש טוען כי לפי הרישומים בלשכת ההוצל"פ בוצעה הדבקה של האזהרה בכתובת הוריו ביום 28/6/04, אך אין לו קשר עם הוריו מזה מספר שנים, וכל הדואר שלו שנשלח לכתובת הנ"ל מגיע לת.ד. על שמו של המבקש.

3.         מחקירת המבקש התברר כי הוא מתגורר בכתובת בה נעשה ניסיון למסור לו את האזהרה, ברח' רוטשילד 1/5 בבת ים, שהיא גם הכתובת הנקובה בהתנגדותו, ועל כן אין בסיס לטענה כאילו בוצעה ההדבקה בכתובת בה אינו מתגורר.

4.         כמו כן, עולה מאישור המסירה  ת/1, כי נשלחו למבקש שתי הודעות על ידי רשות הדואר, האחרונה שבהן ביום 17.5.2004, על מנת שיסור לסניף הדואר לקבל את האזהרה שנשלחה אליו, אך המבקש לא  עשה כן.

5.         עוד עולה מאישור המסירה ת/1, כי רשות הדואר שלחה את האזהרה גם לת.ד. של המבקש שמספרו 11588.

6.         בנוסף עולה מאישור המסירה ת/1, כי בוצעו שלושה ניסיונות לאתר את המבקש בכתובת מגוריו וזאת בחודש יוני 2004, במועדים שונים ובשעות שונות, אך הוא לא נמצא בבית. לבסוף הודבקה האזהרה על דלת דירתו על  ידי עובד רשות הדואר.

7.         מן המקובץ לעיל עולה, כי המבקש הכשיל את מסירת האזהרה, בכך שלא ביקש את הדואר הרשום שנשלח אליו, עד שלבסוף לא היה מוצא, זולת הדבקת האזהרה על דלת דירתו. בנסיבות הענין, הדבקה כזו מהווה המצאה כדין לפי תקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, הקובעת:

" שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק."

            מצב דומה לזה שבעניננו נדון ברע"א 6042/98 אחימן טובה ו/או יורשי יצחק נ' שר הפנים תק-על  98(4), 48:

" בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים לבית המשפט המחוזי, צויינה כתובתם: רחוב שמריהו לוין 6, תל אביב. לקראת דיון שהתקיים ביום 19.3.98 נשלחה ההזמנה לדיון בדואר רשום אל הכתובת הנ"ל. הוברר, שעל אף ההודעה על דבר דואר שביקשו למסרו, לא באה דרישה להוציא את דבר הדואר. בנסיבות אלה, הודבקה ההזמנה לדיון על דלת הדירה בכתובת הנ"ל, אשר אין חולק שהמבקשת הראשונה, טובה אחימן, מתגוררת בה. על אף זאת, לא התיצבו המבקשים לדין. על רקע זה סירב בית המשפט המחוזי, בהחלטתו נשוא בקשה זו, לבטל את פסק דינו, באשר בנסיבות האמורות, כך קבע, הוזמנו המבקשים כדין לדיון (ראו תקנות 480 ו489 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). על אף כל טענות המבקשים, ומבלי להתייחס לטענות אחרות שהיו למשיבים לדחיית בקשה זו, די באמור לעיל כדי שתוצדק דחיית בקשה זו לרשות ערעור."

8.         לפיכך יש לקבוע כי האזהרה נמסרה כדין למבקש ביום 28.6.2004, ומכאן שההתנגדות מיום 3.2.2005 הוגשה באיחור.

9.         המבקש שהשליך את יהבו על הטענה כי לא נמסרה לו האזהרה, לא הביא כל טעם להארכת המועד, ובוודאי שלא טעם מיוחד כנדרש. על כן, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד, מן הראוי למחוק את ההתנגדות.

10.        גם לגופו של ענין, טענת ההגנה העיקרית של המבקש גובלת בהגנת בדים, משום שהמבקש טוען כי חתם על גב השיקים לבקשת המשיבה, תוך שהמשיבה מבטיחה לו שלא תעשה כנגדו שימוש בחתימה זו. טענה זו תמוהה על פניה, שכן חתימה על גב השיק על ידי מי שאינו המושך מטילה על החותם אחריות של ערב לפרעון השיק, והמבקש ידע זאת. לשיטתו שלו, צריך היה להמשיך ולסרב לחתום על גב השיק, אם אכן לא התכוון לערוב לחובו של אחיו.

11.        אשר על כן, ההתנגדות נמחקת. הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם.  המבקש ישלם למשיבה הוצאות הישיבה היום בסך 1,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

12.        אם המבקש סבור כי החוב בגינו הוגשו השיקים לביצוע נמוך יותר מסכום השיקים, או שאינו קיים כלל, הוא רשאי לנסות ולהגיש תביעת השבה נגד המשיבה, מבלי שאחווה דעתי לגבי סיכוייה של תביעה זו ולגבי קיומה של עילת התביעה.

13.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום י"ז ב אדר ב, תשס"ה (28 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט