החלטה בתיק בשא 1543/06

בקשה למתן הוראות, במסגרתה עתר החסוי, כהן ברוך מאיר, באמצעות האפוטרופא שלו, עמותת קרן דורי דורות (להלן: "המבקש" ו"העמותה", בהתאמה), כי ביה"מ יורה למשיב 2, בנק יהב (להלן: "הבנק") לחדול מניכוי כספים מהקצבה החודשית המשולמת לו על ידי המשיב 1 - משרד האוצר, וכן לחייב את המשיבים להעביר לידי האפוטרופא של המבקש את כל הכספים שהוצאו מקיצבאותיו ע"י משרד האוצר, והועברו לבנק.

להלן העובדות הצריכות לעניין

1.         המבקש הוכרז כחסוי על פי צו ביה"מ לעניני משפחה בירושלים (תמ"ש 23260/03), מיום 30.11.03. במסגרת הצו האמור מונתה העמותה כאפוטרופא על רכושו של המבקש.

2.         ביום 8.11.05 ניתן צו כינוס לנכסיו של המבקש, לפי סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").

            בשנים 2002-2003, קודם למתן צו הכינוס ובעת שהיה המבקש עובד בשירות המדינה, נטל המבקש מספר הלוואות מבנק יהב בסך כולל של 113,000 ש"ח (נומינלי), וכן קיבל אשראי בחשבון עו"ש מס' 302454-120, שיתרת החובה בו עמדה, נכון ליום 6.6.05, על 8,458.73 ש"ח.

במסגרת הסכמי האשראי, שכותרתם "בקשה להלוואה והמחאה בלתי חוזרת לניכוי" התחייב המבקש כדלקמן:

"אני מורה בזה, למעסיקי ולבנק לנכות ממשכורתי את הסכומים הדרושים לפרעון כל תשלומי הקרן, הריבית (כהגדרתה להלן) הפרשי ההצמדה, ההוצאות, העמלות וכן תשלומים אחרים שיגיעו ממני כמפורט להלן (כל הסכומים הנ"ל וכל חלק מהם יקראו להלן - ההלוואה), לשם כך אני ממחה בזה באופן בלתי חוזה לטובת הבנק את זכותי לקבל ממעסיקי את תשלומי השכר המגיעים לי ממנו, על פי הסכם העסקתי, לרבות כל התוספות הנלוות לשכר כגון: הוצאות רכב, ביגוד, מענקים וכדומה, עד גובה ההלוואה הנ"ל ונותן בזה את הסכמתי מראש:

1.   להפעיל ניכויים ממשכורתי לטובת הבנק, בגין ההלוואה, בתנאים בשיעורים ובמועדים כמפורט בבקשה להלוואה.

2.   לעדכן את שיעורי החזר ההלוואה בהתאם למפורט בבקשה להלוואה ולשנות בהתאם את התשלומים החודשיים לזכות ההלוואה" ( שם, סע' 20.א).

התחייבות דומה מופיעה בסעיף 36 ל"כתב התחייבות למסגרת אשראי" (נספח ג' לתגובת הבנק) עליו חתם המבקש, וכן בסעיף 3 ל"הסכם ההלוואה" (נספח א5 לתגובת הבנק), ובסעיף 1 ל"בקשה להלוואה והמחאה בלתי חוזרת לניכוי" (נספחים א7-א9 לתגובת הבנק).

3.         על סמך האמור לעיל, נוכו החזרי ההלוואה ממשכורתו של המבקש, ולאחר פרישתו משירות המדינה, אף מהקצבה החודשית המשולמת לו על ידי המשיב 1, שעמדה, סמוך ליום הגשת הבקשה, על כ-2,500 ש"ח.

4.         לשיטת המבקש, ניכויים אלו נעשים שלא כדין ובניגוד לצו הכינוס, מה גם שהמשיבים לא המציאו לבא-כוחו המסמכים המבססים את זכותם הנטענת לכספים אלו.

עוד נטען, כי הניכויים, שסכומם נע בין 1,500 ל-2,000 ש"ח בחודש, מותירים את המבקש עם סכומים זעומים למילוי צרכיו המינימאליים, ואינם מאפשרים לו למלא אחר חובת תשלום המזונות לילדיו הקטינים.

עוד לשיטתו, אף אם עסקינן בהמחאת זכויות על דרך השיעבוד, כטענת המשיבים, הרי שעל מנת שתקום לבנק עדיפות בגביית חובו מכוח ההמחאה כאמור, היה עליו לרושמה אצל רשם המשכונות. אין חולק שדבר זה לא נעשה. מכל מקום, על ההמחאה להיות כפופה להגנות החלות על משכורתו של החייב.

5.         מנגד טוען הבנק, כי כספי החזר ההלוואה נוכו מהקצבה בהתאם להתחייבות המבקש בסעיף 20.א. לעיל, וכי המחאת הזכויות כאמור עומדת בתנאיו של סעיף 97(א) לפקודה, לאמור:

א.        עסקינן בהמחאות זכויות קיימות או עתידיות - זכותו של המבקש לקצבה;

ב.         כלפי חייבים שפורטו בהמחאה - בהמחאה פורשה בבירור זהות החייב - מדינת ישראל, מעסיקתו של הלקוח ומשלמת הקצבה;

ג.         על פי חוזים שפורטו בהמחאה - חוזה העבודה של הלקוח ממנו נגזרת הזכות לקצבה.