החלטה בתיק בשא 154197/05 - פסקדין

החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון מיום 18/5/05 בבקשת התנגדות שהוגשה ע"י המבקשת כנגד המשיבה לביצוע שיק מספר 5689248 ע"ס 4,000 ש"ח מיום 25/9/04.

מנהל המבקשת, מר דוד שלונסקי, הגיש תצהיר מטעם המבקשת כתמיכה בבקשת ההתנגדות, בו נטען:

1. בין המבקשת לבין המשיבה התקיימו יחסי מסחר במסגרתם רכשה המבקשת רוכסנים המהווים חלק מנעלי נשים ומגפי נשים.
2. משך תקופה ארוכה עשתה המבקשת שימוש ברוכסנים אותם רכשה מהמשיבה לצורך ייצור נעליים איכותיות ויוקרתיות ותוך שלמשיבה שולמה תמורה מלאה עבור הרוכסנים.
3. במחצית השנייה של שנת 2004 התברר למבקשת, לאחר ששווקה ללקוחותיה עשרות זוגות נעליים הכוללים רוכסנים אותם רכשה מהמשיבה כי הרוכסנים לוקים בפגמים הבאים:

א.      תפס הרוכסן נתלש ממקומו לאחר שימוש קצר.

ב.      באמצע הרוכסן נוצר בקע.

4. הפגמים האמורים הביאו לתלונות מלקוחות, בין כאלו שהספיקו למכור זוגות נעליים במכירה קמעונאית ובין כאלו שגילו הפגמים לפני ששיווקו את המוצרים.
5. למבקשת הוחזרו 94 זוגות נעליים הכוללים פגמים אשר בשל קיומם לא ניתן לעשות שימוש בנעל כולה.
6. עלות הייצור המינימלית של זוג נעליים על כל הרכיבים היא 117 ש"ח (ללא רווח וללא הוצאות עקיפות). הנזק הבסיסי, במובן בו לא רק המבקשת לא נהנתה מעמלה ולא רק שהמוניטין רב השנים של המבקשת נפגע, התבטא גם בהוצאה כספית ישירה בסך 10,998 ש"ח.
7. הנעליים הפגומות הוחזרו למבקשת ע"י לקוחותיה ובחלקן הוחלפו בסחורות אחרות.
8. הנעליים שהוחזרו חסרות ערך ושימוש, שכן המבקשת אינה מוכרת מוצרים מאיכות ירודה ואינה מוכרת נעליים מתוקנות.
9. הליך ייצור נעליים עם רוכסני המשיבה הופסק, והנעליים הפגומות הושלכו למכולת אשפה בהיותן חסרות ערך.
10. בנסיבות אלו ניתנה הוראת ביטול לשיק נשוא תיק ההוצל"פ, ולא הוזמנו אצל המשיבה רוכסנים נוספים.

המצהיר נחקר על תצהירו במעמד הדיון, והעיד במהלך 25 השנים בהן רכש רוכסנים מהמשיבה חזרו אליו מספר מגפיים עם ליקויים ברוכסנים, כאשר הוא היה בדין ודברים עם המשיבה, אולם לא כתב מכתב למשיבה כאשר חזרו לו הנעליים. כמו כן העיד כי השליך את זוגות הנעליים הפגומות, וכי לא ציין בתצהירו היכן הושלכו הנעליים.

ב"כ המבקשת חזר על המפורט בבקשה וכן בתצהיר והוסיף כי מדובר בצדדים קרובים לשטר, ועל פי סעיף 53 לחוק החוזים, המבקשת רשאית לקזז. נטען כי בעקבות רוכסנים פגומים הוחזרו 94 זוגות נעליים, כאשר העלות לייצור זוג נעליים הינה 117 ש"ח, סה"כ 10,998 ש"ח, כאשר סכום זה גדול מהסכום בתביעה השטרית.

ב"כ המשיבה השיב לטענות ב"כ המבקשת והפנה לסעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 לפיו קיימת חובת הודעה כחלק מעילת הקיזוז, כאשר המצהיר העיד כי לא שלח הודעת קיזוז. הפעם הראשונה שנודע למשיבה אודות הרוכסנים המקולקלים הייתה לאחר שלא כובד השיק. ב"כ המשיבה הוסיף כי אף אם מדובר בכישלון תמורה חלקי הרי שעלות כל רוכסן הינה 1.5 ש"ח, ועל כן יש לקזז עלות 94 הרוכסנים ולשלם את היתרה. בנוסף בחשבוניות כתוב כי האחריות מוגבלת לשווי הסחורה. ב"כ המשיבה טען כי אין המצהיר יכול להוכיח את הנזק העקיף שנגרם לו, כיוון שהראיה הושמדה.

ב"כ המבקשת השיב לדברי ב"כ המשיבה וטען כי מדובר בטענת קיזוז ולא בטענת כישלון תמורה. כמו כן טען לעניין ההודעה כי המצהיר העיד כי שוחח עם נציג המשיבה בטלפון ולאור יחסי מסחר שנמשכו ביניהם שנים, לא חשב שיש צורך באקט פורמאלי וחשב כי ניתן להסתפק בשיחות טלפון.

דיון

עניינו בטענת קיזוז, כאשר המבקשת טוענת לנזק בסך כולל של 10,998 ש"ח אשר נגרם לה בעקבות השבת 94 זוגות נעליים אותן מכרה המבקשת ע"י לקוחותיה, וזאת בעקבות פגם ברוכסנים באותם זוגות נעליים.