החלטה בתיק בשא 1535/05

בפני מונחות שתי בקשות אשר למעשה נושאן משותף.

האחת, בש"א 1535/05 - בקשה מטעם המפרק הזמני של החברה, לפיה מתבקש בית המשפט לקבוע כי חוזה השכירות במבנה אותו שכרה החברה מהמשכירה הינו "נכס מכביד" על כל המשתמע מכך.

בנוסף, מבקש המפרק לחייב את המשכירה בהחזר ה"פקדון" בסך של 120,000$ אותו הפקידה החברה בידי המשכירה בניכוי דמי השכירות בגין התקופה בה החזיק במושכר המפרק.

השניה, בש"א 1437/05 - בקשה מטעם המשכירה, לפי מתבקש בית המשפט לחייב את המפרק לשלם למשכירה את יתרת דמי השכירות [כולל כל התשלומים הנלווים], על פי החוזה בין הצדדים וזאת עד לתום מועד החוזה.

לחילופין, מבקשת המשכירה לחייב את המפרק בתשלום דמי השכירות והתשלומים הנלווים, וזאת עד לתום הודעה מקודמת בת 90 יום שתימסר על ידי המפרק למשכירה.

בדיון שהתקיים בפני הוריתי על הפסקת השכירות והוסכם כי הצדדים יטענו לגבי היות הנכס נכס מכביד או לא ועל החובות והזכויות הנובעות מכך.

לעניין היות חוזה השכירות נכס מכביד, אציין כי למעשה החברה פינתה את המושכר מכל הציוד והחפצים שהיו שייכים לה וכן סיימה את כל הפעילות שהיתה לה במושכר.

משנקלעה החברה לחדלות פירעון, אין בהחזקת הנכס משום תועלת לחברה או למי מנושיה [מלבד המשכירה כמובן]. המשך השכירות רק יטיל על קופת הפירוק הוצאות שאין בהן כל צורך, שעה שהפסקת השכירות תגדיל את מסת נכסי החברה לטובת כלל נושיה.

לכן, קביעתי הינה כאמור לעיל כי החוזה אכן מהווה "נכס מכביד" על קופת הפירוק.

לאור קביעתי זו, אני קובעת כי על המפרק לשלם את דמי השכירות והתשלומים הנלווים בגין החוזה עד ליום הקובע 31/3/05, הוא יום פינוי הנכס על ידי המפרק והשבת החזקה למשכירה.

תשלום זה יהווה חלק מהוצאות הפירוק.

שתי שאלות עומדות לדיון:

האחת - האם על פי החוזה שבין הצדדים זכאית המשכירה לקבל את דמי השכירות בגין המושכר עד תום תקופת השכירות כטענתה, או לחילופין זכאית המשכירה לתשלום דמי שכירות בגין 90 יום בגין תקופת הודעה המוקדמת. [הגם שעל פי החוזה לגבי המועד המקוצר של החזוה, נדרשת הודעה מוקדמת של שיה חודשים].

השנייה - האם הפקדון שהפקידה החברה בידי המשכירה הינו פקדון שיש להחזירו לאור הפסקת השכירות, בהיותו תשלום מראש עבור דמי שכירות עתידיים, או שמא ערבות אותה יכולה המשכיר להחזיק וממנה יכולה להפרע.

למעשה פועל יוצא מקביעתי כי הסכם השכירות הינו נכס מכביד, הינה זכותו של המפרק או המנהל המיוחד להפסיק באופן מייד את השכירות, ואין המשכירה זכאית לאכיפת החוזה [משום שאכיפת החוזה הינה בלתי צודקת בנסיבות העניין וגם משום שהחוזה אינו בר ביצוע].

ממילא למשכירה במצב זה זכות חוזית לתבוע את החברה בגין הפרת חוזה השכירות ולדרוש פיצויים. זכות זו אין לה כל קדימות בהליכי חדלות פרעון, ומעמדה זהה לזכויות כל הנושים האחרים הבאים מכוח זכות חוזית דומה, ועליה להגיש בגין זאת תביעת חוב.

מכאן לדרישה החילופית של תשלום דמי הודעה מראש של 90 יום.

יאמר מיד כי משנפרשו על החברה דיני חדלות הפרעון, והוכרז על הנכס כנכס מכביד, מתבטל או מופסק החוזה. בטלות כזו, מבחינת יחסי הצדדים ניתן לראותה כהפרת חוזה המקנה לצד הנפגע את הסעדים המוקנים על פי הדין.

הזכות להודעה מוקדמת הינה זכות הנובעת מקיומו של החוזה ולא מבטלותו או הפרתו.