החלטה בתיק בשא 1528/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה .

2.       העובדות הרלבנטיות לבקשה הן:

2.1.   פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה ניתן ביום 19.4.2004. על פי האמור בפסק הדין, תביעתו של המשיב (להלן - העובד) היתה לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה ופיטורים שלא כדין.

2.2.   בפסק דינו, קבע בית הדין קמא כי נפלו פגמים רבים בהפסקת עבודתו של העובד על ידי המבקש (להלן - האיגוד), ופסק לעובד פיצוי כספי בסך של 36,000 ש"ח.

2.3.   האיגוד הגיש בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין. בבקשה, נתבקש בית הדין להפחית סך של 26,895 ש"ח, ששולם לעובד עקב סיום עבודתו, מסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין.

2.4.   בהחלטה מיום 8.6.2004 דחה בית הדין את הבקשה, מהנימוק שאין מדובר בטעות סופר כמשמעה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984. בית הדין הבהיר בהחלטה, כי הסכום של 36,000 ש"ח נפסק כפיצוי כספי על כך שהפסקת עבודתו של העובד  ואי חידוש החוזה עמו נעשו בחוסר תום לב, ואין כל קשר בין פיצויי פיטורים ששולמו לעובד לבין פסיקת הפיצוי.

2.5.   הערעור הוגש ביום 16.8.2004, כאשר נטען כי ההחלטה בבקשה לתיקון טעות סופר הומצאה למערער ביום 16.6.2004, ומשכך המועד להגשת ערעור הוא 30 יום מיום 16.6.2004. עוד נטען, כי עקב פגרת בתי המשפט, טרם חלף המועד להגשת ערעור.

2.6.   בהחלטה מיום 7.9.2004 קבעתי כי בהתאם לסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט, רק אם תוקן פסק הדין רואים, לעניין ערעור, את מועד מתן ההחלטה כמועד מתן פסק הדין. ככל שהבקשה לתיקון טעות נדחית, מועד מתן פסק הדין הוא המועד הקובע לעניין הערעור. לאור האמור, הוריתי על מחיקת הערעור אשר הוגש על ידי המבקש, אשר נתקבל לרישום על ידי המזכירות עקב טעות.

3.      האיגוד הגיש ערעור על החלטתי, וכן בקשה להארכת מועד. למותר לציין, כי בהחלטה זו אדון רק בבקשה להארכת מועד, שכן איני מוסמכת לדון בערעור על החלטתי.

4.      נימוקי  הבקשה הם:

4.1.   הדרישה לקיומו של טעם מיוחד כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור נובעת מכך שעם חלוף תקופת הערעור קונה לעצמו המשיב "חסינות" מפני תקיפת פסק הדין והמשך ההליכים, ודרושים נימוקים כבדי משקל כדי לגבור על חסינות זו. אולם, אותה חסינות אינה עומדת במלוא תוקפה כאשר המשיב מודע לכוונתו של הצד שכנגד לערער על פסק הדין.

4.2.   אילו היתה מתקבלת הבקשה לתיקון, היה המבקש נמנע מלהגיש ערעור לבית משפט. השיקול של הימנעות מנקיטת הליכים מיותרים הוא שיקול ראוי, ויש לראות בו טעם מיוחד להארכת מועד, בהצטרפו לעובדה שהבקשה הוגשה לפני שחלף המועד להגשת ערעור.  בהקשר זה ציין המבקש את הפסיקה הקובעת כי עד שלא הגיעו כל נימוקי פסק הדין, ולא רק חלקו האופרטיבי, לא מתחיל מירוץ הזמן באשר למועד להגשת ערעור.

4.3.   סיכויי הערעור טובים.

4.4.   זכות הגישה לערכאות היא זכות על.

5.       האיגוד התנגד לבקשה,  מנימוקים אלה:

5.1.    לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור, והאיגוד אף לא פירט בבקשתו "טעם מיוחד" להארכת מועד.

5.2.    האיגוד לא המציא לעובד את כתב הערעור, ולא את כתב הערעור על ההחלטה מיום 7.9.2004. לאור חלוף המועד להגשת הערעור, ולאור התנהלותו של  האיגוד, ונקיטת הליכים שלא במסגרת התקנות והפרוצדורה, תוך שהוא נמנע באופן שיטתי להגיש בקשותיו בהתאם לתקנות, אין מקום להארכת המועד להגשת ערעור.

6.       עיון בבקשה להארכת מועד מעלה כי רובה ככולה מהווה חזרה על נימוקי הערעור של האיגוד על החלטתי מיום 7.9.2004, וכאמור - לא אתייחס אליהם. באשר לנימוקים שהובאו על ידי המבקש להארכת מועד להגשת ערעור:

6.1.    לעובד היתה מודעות לכוונתו של האיגוד לערער על פסק הדין: לבקשה לא צורף כל מסמך המעיד על כך כי האיגוד העמיד את העובד על כוונתו לערער על פסק הדין. עצם הגשת בקשה לתיקון טעות סופר אינה מעידה על כוונתו של בעל דין להגיש ערעור על פסק הדין. לפיכך, אין לקבל נימוק זה. משניתן פסק הדין בחודש אפריל 2004, ולא הוגש ערעור עד לחודש אוגוסט 2004, התגבשה אצל העובד "מעין חסינות" לסופיות ההליכים.