החלטה בתיק בשא 15240/04 - פסקדין

כללי

1.       המבקש בבקשה זו הנו נושה מובטח של החייב.

ביום 12.10.04 הגיש המבקש בקשה למתן הוראות לנאמן ולכונס הנכסים הרשמי (להלן - "הכונ"ר") להעביר מתוך התמורה בסך 107,556 ש"ח אשר התקבלה  ממכירת כלי הרכב מסוג ב.מ.וו מספר רישוי 66-083-15 (להלן: "הרכב") ואשר הועברה לידי הנאמן וכונס הנכסים, את מלוא חובו של החייב כלפי המבקש העומד, לטענתו, במועד הגשת הבקשה, על סך 66,689 ש"ח.

בקשה זו תוקנה על ידי המבקש לאחר העברת סך 57,000 ש"ח לידיו, והיא מתייחסת היום לסכומים כדלהלן:

          א.      תשלום הפרשי ריבית בנקאית בגין החוב אשר נוספו מיום 4.5.04 ועד ליום התשלום בפועל, בסך 4,214 ש"ח.

ב.       תשלום בגין ההוצאות המשפטיות אשר נאלץ המבקש להוציא לצורך גביית החוב, בסך 7,162 ש"ח.  

הנאמן וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לבקשה, אם כי מודים בהצטברות הפרשי ריבית והצמדה בגובה המקסימאלי הקבוע בתקנה 91 לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה - 1985, וזאת בסך 1,533 ש"ח בלבד.

רקע

2.       ביום 30.8.01 נרשם שעבוד לטובת המבקש על הרכב, הנמצא בבעלות החייב,  כבטוחה לחובותיה של חברת עסאם עוואד בע"מ.

          ביום 25.6.03 ניתן צו כינוס כנגד החייב. בד בבד נתפס הרכב על ידי שלטונות מס הכנסה עקב חובות החייב אליהם,  וביום 14.3.04 נמכר הרכב.

          בשל היותו של החייב תחת צו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל הועברו כספי התמורה בגין מכירת הרכב לקופת כונס הנכסים.

          המבקש פנה הן לשלטונות מס ההכנסה והן לנאמן ולכונס הרשמי והעמיד אותם על דבר קיומו של השעבוד לטובתו. כן פנה המבקש לנאמן ובמכתב מיום 4.5.04 ביקש מהנאמן להעביר אליו את החוב המובטח כגובהו אז, סך 57,000 ש"ח.

          ביום 12.7.04 פנה הנאמן לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בעניין בקשת המבקש, וביום 19.8.04 ניתנה החלטה המורה לנאמן להעביר את הסך 57,000 ש"ח למבקש, בכפוף לבדיקת מסמכי השעבוד ובדיקת גובה יתרת החוב על ידי הנאמן.

          ביום 19.10.04 העביר הכונ"ר את הסך הנ"ל, 57,000 ש"ח, לידי המבקש, בהמחאה בנקאית אשר התקבלה אצל המבקש ביום 22.10.04.

טענות המבקש

3.       לטענת המבקש, הסכום אשר הועבר אליו מבטא את גובה החוב נכון ליום 4.5.04 בלבד. בהתאם להסכם המשכון, לסכום החוב מצטרפת ריבית בנקאית עד ליום פרעון החוב, דהיינו עד ליום בו הועברו הכספים, בפועל, לידי המבקש. ריבית זו, לטענת המבקש, הנה חלק מהחוב המובטח בהתאם להסכם המשכון ובהתאם לסעיף 7 לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967,  ולכן זכאי המבקש לקבלה מתוך תמורת הרכב.

          זאת ועוד, למבקש טענות רבות לגבי אופן התנהלות הנאמן וכונס הנכסים אשר ידעו, לטענתו, על קיום השעבוד לטובתו עוד לפני מכירת הרכב וצריכים היו לפעול להעברת החוב המובטח ישירות אליו ולא לקופת הכינוס. לטענתו, גם לאחר שהועברו הכספים לקופת הכינוס, ולאחר פנייתו לנאמן מיום 4.5.04 הוסיפו והשתהו בהעברת הכספים לידיו. השתהות זו אילצה את המבקש לשכור שירותים של יועץ משפטי חיצוני אשר עלותו, לטענת המבקש, נכנסת בגדרי סעיף 7 לחוק המשכון, והיא חלק מהחוב המובטח. על כן, מבקש המבקש כי גם הוצאותיו המשפטיות ישולמו לו מתוך כספי התמורה.

טענות הנאמן וכונס הנכסים הרשמי

4.       לטענת הנאמן, הוא פעל במסגרת סעיף 129 לפקודת פשיטת הרגל, התשמ"ה- 1985, בשילוב עם תקנות 86 (א) ו - 91 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה - 1985 ולפיהם פדה הנאמן את הערובה מאת המבקש. לפיכך, לא מדובר במצב של מימוש משכון וההוצאות המשפטיות שהוציא המבקש אינן נובעות ממימוש המשכון ואין הן נופלות בגדרי החוב המובטח.

          כך, גובה הריבית לו זכאי המבקש אינו עולה על סך 3% לשנה, וזאת בהתאם לתקנה 91 לתקנות פשיטת הרגל, דהיינו סך 1,533 ש"ח בלבד.

          עוד מוסיף וטוען הנאמן כי המבקש נוהג בחוסר תום לב ומבקש להעשיר את קופתו על חשבון הנושים הבלתי מובטחים, וזאת מאחר והנאמן הבהיר מלכתחילה למבקש כי יכבד את השעבוד לאחר שיבדוק את תוקפו ואת גובה החוב, לאחר שיקבל את הסכמת כונס הנכסים הרשמי ושלטונות מס הכנסה,  ולאחר שיקבל את אישורו של בית המשפט של פשיטת הרגל - וכך אכן עשה. 

דיון

גובה הריבית

5.       תקנה 91 לתקנות פשיטת הרגל קובעת כדלהלן: