החלטה בתיק בשא 14888/07 - פסקדין

1.         בפניי בקשה למתן צו זמני, לפיו יימנע משיב מס' 1 לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים או מי מהם במסגרת תיק הוצל"פ 9-05-05414-02 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (להלן: "תיק ההוצל"פ").

2.         כעולה מכתבי הטענות אשר הגישו המבקשים בתביעה, בשנת 1993 נערך ונחתם הסכם בין שני המשיבים (להלן: "ההסכם הראשון"), לפיו השכיר משיב מס' 1 למשיב מס' 2 מבנה תעשייה המצוי ברח' דשנים בקרית אתא הידוע כחלק מחלקה 4 בגוש 11599 (להלן: "המושכר"). לצורך הבטחת התחייבויות השוכר בהתאם להסכם הראשון, מסר מבקש מס' 2 שטר ביטחון (להלן: "שטר הביטחון").

            ביום 20.11.94 נערך ונחתם הסכם שכירות נוסף, לפיו השכירו משיב מס' 1 ואחיו את המושכר למשיב מס' 2, וזאת מיום 20.11.94 ועד ליום 31.12.98 (להלן: "ההסכם השני"). לטענת המבקשים, מבקש מס' 1 אינו צד להסכם השני, אף כי שמו מתנוסס עליו ושטר הביטחון אשר ניתן בעקבות חתימת ההסכם הראשון פג תוקפו עם חתימת ההסכם השני והוא אינו משמש להבטחת התחייבויות השוכר על פיו.

            משיב מס' 2 לא קיים התחייבויותיו בהתאם להסכם השני ומשיב מס' 1 פועל כנגד שני המבקשים במסגרת תיק ההוצל"פ לגביית חובותיו מהמבקשים.

3.         מאחר ולטענת המבקשים שטר הביטחון נמשך על-ידי מבקש מס' 2 להבטחת התחייבויות השוכר בהתאם להסכם הראשון בלבד, ומאחר והם אינם צד להסכם השני, מתבקש צו המניעה נשוא הבקשה וזאת עד למתן פסק-דין סופי בתביעה אשר הוגשה בד בבד עם הגשת הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי כמבוקש.

4.         משיב מס' 1  הגיש תגובתו לבקשה וביום 10.2.08 התקיים דיון במעמד הצדדים.

5.         בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בבואו לדון בבקשה למתן צו זמני, על בית המשפט לבחון קיומם של מספר תנאים, כלהלן:

            -           קיום עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה.

-           מאזן הנוחות, לפיו על בית המשפט לבחון את הנזק העלול להיגרם למבקש באם הבקשה תידחה לעומת הנזק העלול להיגרם למשיב באם היא תתקבל.

-           באם מתקיימים שיקולי יושר המונעים את מתן הסעד המבוקש, כגון פניית המבקש לבית המשפט בהעדר תום לב ונקיון כפיים.

אדון להלן באם המבקשים מקיימים אחר התנאים שלעיל.

6.         מתגובת משיב מס' 1 לבקשה והאסמכתאות המצורפות אליה עולה תמונה עגומה של ניצול הליכי משפט באופן ציני על-ידי המבקשים, פריסת תמונה חלקית ביותר באשר להליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים, בעקבותיהם ניתן פסק הדין נגד המבקשים ונפתח תיק ההוצל"פ נשוא הבקשה. דומה כי די בפירוט אותם הליכים על מנת להביא לתוצאה המתחייבת, לפיה, אין כל מקום לתת את צו המניעה המבוקש.

7.         להלן ההליכים הקודמים שהיו בין הצדדים הרלוונטיים לבקשה דנן:

-           ביום 9.5.99 הגיש משיב מס' 1 ואחיו, מר זכי דר, תביעה לבית משפט השלום בחיפה בתיק אזרחי 11169/99, לפיה הם ביקשו לחייב את המבקשים וכן את מר פואד סמיר באבא (להלן: "פואד") בתשלום סך של 42,042 ש"ח בגין אי תשלום דמי שכירות בהתאם להסכם הראשון (להלן: "התביעה הראשונה"). בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים במסגרת התביעה הראשונה, צורף משיב מס' 2 כנתבע נוסף באותה תביעה וזאת במקום מר פואד.

            יודגש, כי הנתבעים בתביעה הראשונה היו מיוצגים באמצעות בא כוחם המייצג אותם גם בעניין שבפניי.

-           במסגרת התביעה הראשונה פנו הצדדים להליך של גישור והגיעו להסכמות חלקיות ביניהם, זאת עד אשר הופיעו בפני בית המשפט ביום 1.9.04 ובאותו מעמד הם הגיעו להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק-דין, לפיו התחייבו הנתבעים (שכאמור הינם שני המבקשים ומשיב מס' 2) לשלם למשיב מס' 1 ואחיו סך של 15,000 ש"ח במועדים ובתנאים אשר סוכמו ביניהם, שאם לא כן, יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי בניכוי הסכומים אשר שולמו בפועל (להלן:"הסכם הפשרה").

            יצויין כי בפרוטוקול הדיון נרשם בכותרת שמם של מבקש מס' 1 ומר פואד כנתבעים, אף כי אין חולק כי הנתבעים באותה תביעה היו שני המבקשים ומשיב מס' 2 שבפניי.

-           המבקשים ומשיב מס' 1 לא עמדו בהתחייבויותיהם על-פי הסכם הפשרה ובהתאם לכך הגישו משיב מס' 1 ואחיו בקשה למתן פסק-דין על מלוא סכום התביעה.  לאחר הגשת תגובה לבקשה נתן בית המשפט החלטתו מיום 2.12.04 לפיה ניתנה למבקשים ולמשיב מס' 2 שהות לקיום התחייבויותיהם על-פי הסכם הפשרה, שאם לא כן יינתן נגדם פסק-דין על מלוא סכום התביעה הראשונה.

-           ביום 29.12.04, ומאחר והמבקשים ומשיב מס' 2 לא קיימו התחייבותם על-פי הסכם הפשרה, על אף הארכה שניתנה להם, ניתן נגדם פסק-דין על מלוא סכום התביעה (להלן: "פסק הדין").  תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע פסק הדין הנ"ל.