החלטה בתיק בשא 14749/08

לפניי בקשה לפטור מאגרה, הנסמכת על טענת התקיימותם של שני התנאים המצטברים המעוגנים בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007, העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה וקיומה של עילת תביעה.

עילת התביעה

על פי הפסיקה, קיומה של עילת תביעה, כמשמעה בתקנה 14(ג) אינה דורשת בחינה ראייתית מעמיקה, אלא ניתן להסתפק בבחינה לכאורית של כתב התביעה (רע"א 321/07 גושן ואח' נ' אבי-גיא (21/8/07); בש"א (חיפה) 319/07 מעדני ים (סי פוד) אטלנטיק בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המיסים (22/10/07)).

התביעה נסבה, בעיקרה, על הפרת התחייבויות הנתבעים לתשלום מלוא שכרה של התובעת 1 עבור עבודות תשתית ופיתוח שביצעה, בהתאם להסכם מיום 25/4/06.

התובעים עתרו לחייב את הנתבעים בתשלום סכום של 3,500,000 ש"ח , בגין התמורה שלא שולמה להם (במסגרת התביעה פורטו העובדות הרלוונטיות המבססות, לכאורה, את אחריותם של כל אחד מהנתבעים).

התובע 2 הוא הבעלים והמנכ"ל של התובעת 1.  על פי הנטען בתביעה ובבקשה הנוכחית, כתוצאה ממעשי הנתבעים נגרמה לתובע 2 פגיעה כלכלית קשה, והוא נגרר למצב שבו הוטלו עיקולים על נכסיו, בעקבות חבויות של התובעת 1 לספקים שונים, ובהיותו ערב להתחייבויות התובעת 1.

לאור זאת, נטען, כי לתובעת 1 ולתובע 2 עילת תביעה כלפי הנתבעים, באופן המגבש את התנאי השני למתן פטור מאגרה.

בתגובתם, מתייחסים הנתבעים לטענות העובדתיות המהותיות הנוגעות לקיומה של עילת תביעה לכאורית. הנתבעים טוענים, כי במסגרת ההסכם מיום 25/4/06, נקבעה תקופת ביצוע העבודות לפרק זמן של שישה חודשים, אלא שבפועל, למרות שחלפו למעלה מ-17 חודשים מהמועד הקבוע לסיום ביצוע העבודות על פי החוזה, לא השלימו התובעים את ביצוע העבודות.  הנתבעים טוענים, כי הנתבע 2 והמפקחים מטעמו התריעו בפני התובעים בדבר העיכוב בביצוע העבודות ודרשו את השלמת ביצוע העבודות בהתאם ללוחות הזמנים, אך ללא הועיל, ועד כה, העבודות לא הושלמו, ובשלב מסויים, התובעים הפסיקו את עבודתם והסתלקו מהאתר.

הנתבעים טענו, כי ללא קשר לאי השלמת ביצוע העבודות, הם שילמו לתובעים סכום של 4,642,067 ש"ח, בגין העבודות שבוצעו בפועל, וגם כמקדמה עבור העבודות שכלל לא בוצעו עד כה.

הנתבעים טוענים, כי הנתבע 2 נאלץ להשלים את ביצוע העבודות באמצעות קבלן אחר מטעמו, ובאופן שהסב להם נזקים כבדים ואף הוביל להפרת התחייבויותיו של הנתבע 2 כלפי צדדים שלישיים.

נראה כי לנתבעים גירסה נגדית למסכת העובדתית המוצגת בכתב התביעה, באופן המחליש במקצת את משקלה של עילת התביעה.  עם זאת, מתקבל הרושם שמדובר בשני צדדים של אותה מטבע, כך שגירסת הנתבעים, כבדת משקל ככל שתהיה, אינה מייתרת את עילת התביעה הלכאורית המתגבשת על פני נוסח כתב התביעה.

לפיכך, ומאחר שלצורך מתן פטור מאגרה אין צורך בבחינה עובדתית מעמיקה של עילת התביעה הנטענת, הרי שניתן לקבוע כי מתקיים התנאי השני המעוגן בתקנה 14(ג).

העדר יכולת כלכלית

הכלל בהקשר זה, הוא כי על מבקש הפטור לתאר תמונה עובדתית מלאה לגבי מצבו הכלכלי, ועליו מוטל נטל השכנוע להוכיח כי הוא אכן נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.  נקבע, כי מבחינה זו, אין הבחנה בין תובע-אדם פרטי לבין תובעת-חברה, ויכולת הפרט או החברה תיבחן גם לפי העזרה או האשראי שהם יכולים לקבל מגורמים קשורים או מקורבים (רע"א 8970/07 הגות הספר היהודי 1995 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (15/11/07); בש"א (י-ם) 7028/07, בש"א (י-ם) 7029/07 מרית נ' מדינת אוקראינה ואח' (21/11/07)).

במסגרת הבקשה, פירטו התובעים נתונים עובדתיים שונים המעידים על העדר יכולתם לממן את סכום האגרה, וצירפו מסמכים המעידים על כך, וביניהם תדפיסי חשבון בנק המעידים על יתרות חובה של התובעת 1 אצל בנקים שונים (נספחים ב'-ד' לבקשה).  בנוסף, פורטו נכסים שונים של התובעת 1, עליהם רובצים שיעבודים ספציפיים, וכן שיעבוד צף לטובת בנק אוצר החייל. 

התובעים טענו, כי מתחילת שנת 2008, הפסידה התובעת 1 סכום של 1,525,702.45 ש"ח (עותק מדו"ח רווח והפסד צורף כנספח ז' לבקשה).  לבקשה צורף גם דו"ח הלוואות של התובעת 1 לבנק הפועלים, בנק אוצר החייל וגורמים שונים הקשורים לתובע 2 (נספח ח').

התובעים טענו, כי התובע 2 (שהוא בעל מניות בתובעת 1), וכן מר גיא נוף, שהוא בעל המניות השני, אינם יכולים להמשיך ולממן את התובעת 1, ולכן אין באפשרותם להשתתף בתשלום האגרה.

בבקשה פורטו נתונים המעידים על כך שלכאורה, גם מצבו הכלכלי של התובע 2 אינו יציב.  בין היתר, נטען כי חשבונות הבנק של התובע 2 נתונים גם הם ביתרות חובה משמעותיות, ובבעלותו מספר נכסים משועבדים (וביניהם חלקו בדירת מגורים, רכב מסוג מרצדס וקופת גמל).  כמו כן נטען, כי התובע 2 הוא נכה צה"ל הזכאי לקבלת קיצבה חודשית מאת הביטוח הלאומי בסכום של 5000 ש"ח , וכי הכנסתה הממוצעת של אישתו מסתכמת בכ- 9300 ש"ח לחודש.

הנתבעים טענו, כי הנתונים המפורטים בבקשה אינם מצדיקים מתן פטור מאגרה, וכי מצבם הכלכלי של התובעים נובע מאופן ניהול עסקיהם, ולפיכך, ולאור סכום התביעה המופרך (לטענת הנתבעים) הרי שאין הצדקה למתן פטור מאגרה.

עמדת הנתבעים אינה מחוסרת יסוד, שכן מהבקשה עולה כי התובע 2 אינו חסר יכולת כלכלית לחלוטין.  עם זאת, במסגרת התשובה לתגובה עידכנו התובעים כי ביום 24/8/08 מונה כונס נכסים זמני על נכסיה של התובעת 1 לצורך מימושה של אגרת חוב לטובת בנק אוצר החייל (ההחלטה צורפה כנספח ב' לתשובה לתגובה).

בנוסף, נטען, כי אחד מנושי התובעת 1 הגיש כנגדה תביעה בסכום של 130,627 ש"ח , ולצורך הבטחת תשלום החוב, הגיש במקביל בקשה להטלת עיקולים, שהתקבלה.

אני סבור, כי עובדת מינויו של כונס נכסים לתובעת 1 היא מהותית לענייננו, ומעידה על כך שלכאורה, היא אכן חסרת יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה.  על פי תקנה 14(ד)(3) הכרזת חייב כפושט רגל מהווה ראייה לכאורה לחוסר יכולתו של התובע לשלם אגרה, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה, ולטעמי, למרות שהתובעת 1 מצויה בהליכי כינוס ולא בהליכי פירוק, הרי שניתן לערוך הקבלה מסויימת לענייננו, כך שהדבר מהווה ראייה לכאורית לחוסר יכולתה הכלכלית של התובעת 1.