הקדמה
:
לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור (שכונתה בטעות בקשה להארכת מועד להגשת ערעור) על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופט יונתן אברהם) מיום 26/3/08, במסגרתו נדחתה תביעת המבקש לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו, אשר על פי הנטען נגרמו על ידי המשיב, לאחר שבבדיקת פוליגרף מכריעה, עליה הוסכם מבעוד מועד, נמצא כי המשיב נמצא דובר אמת ביחס לגרסתו לפיה לא גרם בעצמו או באמצעות אחר מטעמו לנזקים ברכב המבקש כפי הנטען בכתב התביעה.
טענות הצדדים
:
המבקש, הטוען לעצמו, משתית את נימוקי הערעור על הימצאותן של ראיות חדשות שלא עמדו בפני בית המשפט קמא, ובכלל זאת הודאה של המשיב בפני המבקש ובפני שכניו (המוכנים להעיד על כך) כי הוא זה שגרם לנזקים ברכב. בקשת רשות הערעור עצמה לא צורפה לבקשה.
המשיב לא הגיש תגובה לבקשה, על אף שלפי תצהיר שמסר המבקש, הבקשה והחלטת בית המשפט מיום 18/6/08 הומצאו לידיו והוא סירב לחתום על אישור מסירה.
דיון והכרעה
:
אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי אין בדעתי להיעתר לבקשה וכי דין טענותיו של המבקש להידחות.
הדרך להשיג על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות קבועה בסעיף 64
לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הקובע כי פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי.
תקנה 16(א)
לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976 (להלן:
"תקנות שיפוט בתביעות קטנות") קובעת כי המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.
אמנם המבקש אינו מפרט בבקשתו אימתי הומצא לו פסק הדין, ואולם מבירור עם מזכירות בית המשפט עולה כי לפי אישור המסירה, קיבל לידיו את פסק הדין כבר ביום 30/3/08, בעוד שבקשתו דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור הוגשה רק ביום 16/6/08, בתום למעלה מחודשיים וחצי מיום שהומצא לו פסק הדין.
הואיל והמועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט שלום קבוע בחיקוק, חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 ל
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:
"תקסד"א).
טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06
נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):
"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".
מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85
בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986)).
לא למיותר לציין כי סדרי הדין חלים גם על בעלי דין שאינם מיוצגים והם מחייבים אותם כמו כל בעל דין אחר (בש"א 57/92
דוד הונדרט נ' חברת רמת בע"מ, תק-על 92(1) 1847 (1992)).
לטענת המבקש, יש להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור הואיל והתגלו ראיות חדשות שלא עמדו בפני בית המשפט קמא. עם זאת, המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר, וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות.
בנוסף, אין בעובדת גילויין של עובדות חדשות, אף אם תוכח כנכונה, כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בהקשר זה נאמר ברע"א 1778/07
עופר יעל נ' דיין רבקה, תק-על 2007(1) 3480 (2007):
"לטענת המבקשת, די בהגשת בקשה לצירוף ראיות חדשות בערעור כדי להוות טעם מיוחד. בכל הכבוד, טענה זו מתקשה אני להלום כל עיקר, היעלה על הדעת, כי כל מקרה, בו יסבור בעל דין, שקיימת ראייה (חדשה) העשויה לסייע לו, יהווה טעם מיוחד להארכת מועד? קביעה כאמור מנוגדת לכלל סופיות הדיון, פותחת פתח לערער על פסקי דין ללא מגבלת זמן כלשהי, ומרוקנת את תקנה 397 מתוכן. זאת כאמור לא אוכל לקבל".
בנוסף, האיחור הניכר בהגשת הבקשה יש בו כדי לפגום בציפייתו הלגיטימית של המשיב לסופיות ההליכים, בייחוד מקום בו מדובר בפסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, לגביו נקבעה מלכתחילה תקופה מקוצרת להגשת בקשת רשות ערעור, וגם מטעם זה דין הבקשה להידחות.