החלטה בתיק בשא 1458/06

התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע, וזאת לאחר שבית המשפט השלום התיר לה בהחלטתו מיום 18.09.05 בבש"א 15752/05 לפצל את הסעד הכספי מתביעת סילוק יד שהגישה קודם לכן נגד הנתבע.

התביעה דנן מתבססת על סעיף 5 להסכם דירת השירות משנת 2000 הקובע כלהלן:

" היה ודוד נחום מאיזו סיבה שהיא לא יעזוב את המבנה הנ"ל יהיה חייב בתשלום לקרן אהרונסון כ- 250 ש"ח ליום לאחר עבור 30 יום מיום קבלת ההודעה עקב אי עזיבתו ופינויו של המבנה, וזאת ללא כל זכות ערעור שהיא".

ביום 04.09.05 ניתן בבית המשפט השלום פסק דין לפינוי המושכר בת.א. 18777/04. ביום 18.02.08 ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בע"א 527/07 לפיו: " פסק דינה של הרשמת בבית המשפט השלום שב על כנו, ואין ניתנת רשות להתגונן".

על פי כתב התביעה בענייננו, משחדל הנתבע לשמש כמנהל מחנה הקבע של החווה - לאחר שפוטר, פקעה הרשות שניתנה לו, והוא חייב לפנות את הדירה ואת חוות אהרונסון עפ"י ההסכמים (נספחים 2 ו- 3 לכתב התביעה).

הנתבע נדרש לשלם לתובעת את סכום הפיצוי המוסכם החל מיום 17.07.02 שהוא המועד בו היה על הנתבע ומשפחתו לפנות את החווה בהתאם להודעת הקרן (שנשלחה לו ביום 16.06.02), ועד ליום הפינוי עפ"י פסק דינו של בית משפט השלום - 30.03.06, תקופה של 1326 ימים, 250 ש"ח ליום - סה"כ 331,500 ש"ח; סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה מגיע ל- 356,484 ש"ח הוא סכום התביעה.

ב"כ התובעת טוען כי הפיצוי החוזי המוסכם נקבע על יסוד ציפייתם מראש של הצדדים את הנזקים שעלולים להיגרם לתובעת בכל מקרה בו יפר הנתבע את התחייבותו ולא יפנה את דירת השירות ושטח חוות אהרונסון.

בתצהיר התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן טוען המבקש בין היתר כי ההיתר לפיצול סעדים ניתן לאחר מתן פסק הדין בתובענת הפינוי, ועל כן ההחלטה המתירה פיצול בטלה מעיקרה, שכן היתה צריכה להינתן טרם מתן פסק הדין; כי ניתנו לנתבע אורכות לפינוי הדירה בהחלטות הערכאות השונות, ומכאן, שעד למועד הפינוי שנקבע בפסק הדין בבית המשפט העליון, הוא שוהה בנכס מכח החלטות שיפוטיות, ואין לקחת בחשבון את מלוא התקופה לצורך הפיצוי המוסכם; כי השקיע בנכס סכומי עתק, וכי הנכס הושבח במהלך שנות שהייתו בו, כאשר הוא ומשפחתו מטפחים את הנכס, שומרים על צביונו ההיסטורי ודואגים להחזקתו במשך שנים רבות.

ב"כ המשיבה ויתר על חקירת המצהיר מבלי להודות בטענותיו, ומבלי לוותר על שום טענה מטענות המשיבה.

מקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה כי משניתנה החלטה המתירה למשיבה פיצול סעדים ביום 18.09.05 בבש"א 15752/05, ע"י כב' השופט וגנר, והמבקש לא ערער עליה ו/או לא הגיש בקשה לביטולה, הרי שההחלטה היא חלוטה, ומכוחה זכאית המשיבה להגיש תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם עפ"י ההסכמים בין הצדדים, ולאחר שנקבע כי המבקש לא פינה את המושכר במועד.

אשר לסבירותו של סכום הפיצוי, סבורתני שמן הראוי לתת למבקש את יומו בבית המשפט  בנדון זה, שכן שיעור הפיצוי המוסכם נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.

אשר להשקעות שביצע המבקש בנכס - צודק ב"כ המשיבה כי המבקש לא פירט כנדרש את ההשקעות שהשקיע לדבריו, ואף לא צירף כל אסמכתא ו/או קבלה, וגם לא תחשיב ההוצאות שהוציא במשך השנים.

עם זאת, כמדומני שיש לתת לו אפשרות להעלות טענות גם לעניין זה, ואין לנעול את דלתות בית המשפט בפניו.

עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר.

תינתן למבקש רשות להתגונן בטענות של אי סבירות גובה הפיצוי המוסכם, שהייתו בנכס מכוח החלטות בתי המשפט וההשקעות שביצע בנכס, בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט תוך 60 יום מהמצאת החלטה זו לידי בא כוחו ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן ע"ס 75,000 ש"ח.

עם ביצוע ההפקדה תינתן למבקש רשות להתגונן, והוא יהיה רשאי להגיש כתב הגנה.

הוצאות הבקשה תיפסקנה על פי תוצאות התביעה.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ח באייר, תשס"ח (2 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.