החלטה בתיק בשא 1455/05

1.         המשיב מבקש בתביעה שהגיש לחייב הנתבעים לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שארעה ביום 2.3.02.

            המשיב הגיש תביעה קודמת, זהה, בבית המשפט כאן, בת.א. 5937/02, אלא שתביעתו שם נמחקה ביום 28.9.04, לפי בקשתו, כשבהחלטתי אז הוריתי, כתנאי אחד מבין שניים, להגשת תביעה חדשה, כי ישא בהוצאות המבקשת ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ - לציין כי התובע ביקש להורות על מחיקת תביעתו ולא על הפסקת ההליכים בה.

2.         בפני בקשת המבקשת לדחות ו/או למחוק התביעה על הסף מחמת אי מילוי התנאי שהוצב בפני המשיב להגשת תביעתו, דהיינו מאחר והמשיב לא פרע ההוצאות בהן חוייב.

3.         המשיב התנגד בתגובתו לבקשה בטענה כי בתביעתו הקודמת לא נקבעו השתק פלוגתא או השתק עילה, עוד טען כי לתנאי שהוצב בהחלטת המחיקה בת.א 5937/02 - אין כל תוקף, כי הוא ניתן בחוסר סמכות משום שיש בו לחסום בעדו מלפנות לערכאות משפטיות, כי משמעות ההחלטה שם היא נעילה בפועל של שערי בית המשפט בפניו.

            המשיב טוען לזכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד "על חוקתית", ולטענת המבקשת כי אם ביקש להשיג על ההחלטה הנה היה עליו להגיש ערעור - השיב כי לא היה בידיו לעשות כן, שהרי לא ביקש להשיג על תוצאות אופרטיביות של פסק - שלא ניתנו, ומשום שלא יכול היה לערער על הוצאות שנפסקו בהליך שהסתיים.

            המשיב טוען עוד להבדל שבין הפסקת תובענה, שכאן הסמיך מחוקק המשנה מפורשות את בית המשפט להתנות תנאים, לבין מחיקת תביעה - שכאן אין לדעתו סמכות לבית המשפט להתנות תנאים וכל שכן כאלה החוסמים פנייתו לערכאות.

            ב"כ המשיב מציין בתגובתו, למעלה מן הצורך - כך נאמר, כי ניתן אולי היה לקבל התניות בקשר עם החלטת המחיקה מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט שתכליתן למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט, ואין הוא משיג על ההחלטה כי הראיות שנשמעו בהליך הקודם והוגשו - תהוונה חלק מן הראיות בתביעה כאן.

            טוען ב"כ המשיב כי המשיב גם אינו משיג על עצם פסיקת ההוצאות ועוד כי אין הוא טוען כי תכלית הגשת תביעתו עתה  היא לגרום לו ליתרון דיוני או אחר .

4.         ב"כ המשיב ציין עוד כי לא נעלם ממנו הקושי המובנה של בית המשפט כאן לסטות מהוראה שנתן הוא עצמו בהחלטה קודמת, ואכן  - קושי זה קיים, שהרי בית המשפט כאן הוא ששמע  הראיות בתביעה הקודמת, ועתה הוא שנדרש להתיר למשיב ליתן תביעה חדשה, בעילה זהה, אחר שאין הוא מקיים החלטה קודמת.

            יחד עם קושי זה, ואחר עיון בטענות בעלי הדין ובהלכה הנותנת, ואף כי דעתי אינה נוחה כלל ועיקר מדרך התנהלות המשיב, הנה אינני מוצאת, סופו של דיון ושיקול, לחסום אכן מהמשיב מלהכנס בשערי בית המשפט, רק משום אי יכולתו לשאת, שלב זה, בהוצאות שפסקתי לטובת המבקשת.

            כאיזון ראוי ודרוש, שיקח מצד אחד בשיקול את זכותו הבסיסית, היסודית של המשיב לדון בעניינו ולהביא אותו לברור בפני בית המשפט, במיוחד כשעסקינן בקטין שנפגע לטענתו בתאונת דרכים, שתביעתו נמחקה עפ"י בקשתו מאחר ולפי טענתו לא היה ביכולתו להפקיד הסכום  שנקבע בגין בקשתו להזמין עדים  נוספים אחר שסיים להציג ראיותיו - מול זכותה של המבקשת לניהול הליכים בתום  לב, באופן הראוי,  ובלא שתגרר פעם אחר פעם לבית המשפט, כשהמשיב נמצא כמי שמנווט המשפט לפי שיקוליו - אני מוצאת,  אם כי בדוחק ומתוך מורת רוח, לדחות הבקשה, שמשמעות קבלתה היא אי ברור תביעתו של המשיב - אך בד בבד מוצאת להורות כי התביעה כאן תתנהל למעשה מהשלב בו נסתיים הדיון בתביעה הקודמת, כשכל הראיות שהוגשו והוצגו שם תהוונה חלק מן הראיות כאן, וכל שיותר למשיב הוא ליתן העדויות הנוספות שלא נתן בהליך הקודם (כפי הסכמתו של ב"כ המשיב בתגובתו) - וברי כי למבקשת יותר להציג ראיותיה היא.

תוצאת החלטתי זו היא למעשה ביטול חלק החלטתי מיום 28.9.04  בתיק 5937/02  - בלא שהוגש ערעור על החלטה זו - אף כי ניתן וראוי היה לנקוט כך,  ומתוך שהמבקשת תהא זכאית להפרע  הוצאותיה גם בגין ההליך הקודם שנוהל - בהליך כאן, ולא תמצא ניזוקה יתר נזקיה היום, כשמאידך, כאמור לעיל, תפתחנה דלתות בית המשפט בפני המשיב - כשמחדליו ילקחו בשיקול ההוצאות שתפסקנה בהליך החדש בו נקט.

5.         לציין כי בהסכמת ב"כ בעלי הדין ניתנת החלטתי עפ"י כתבי הטענות.

6.         במאמר מוסגר ייאמר למשיב, כי טענת המבקשת כי רבות הן החלטות בתי המשפט שהתנו הגשת הליך חדש ונוסף בתשלום הוצאות -  נכונה, והאסמכתאות  מדברות בעד עצמן.

            מאידך ייאמר למבקשת כי טענתה כי יש לסמוך על הלכות שניתנו בענין הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, גבי חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות - דווקא אינה עומדת לה, שהרי הלכה היא כי בית המשפט עושה שימוש בסמכותו כאן בעיקר כאשר התובע הוא תושב חוץ או כאשר התובע אינו מציין את מענו בתביעתו, כאשר נאמר כי אחת המטרות העיקריות להפעלת התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע במיוחד כאשר נראה לבית המשפט כי הסיכויים להצליח בתביעה קלושים. יחד עם זאת נקבע כי אין להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות ולהגביל הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים.

מכאן אנו למדים כי אין לעשות בתקנה שימוש רק בשל עוניו של תובע, שהרי זהו נימוק המשיב כאן לדרך בה נקט, כשבדלית ברירה, כך טענתו, נאלץ לבקש מחיקת התביעה שהגיש רק משום שלא יכול היה להפקיד הסכום שחוייב בהפקדתו אחר שהותר לו להזמין עדים אחר שסיים ראיותיו.

            לא ניתן, בעניינו של המשיב, לקבוע ולפסוק כבר עתה כי אין  סיכוי או תקומה לתביעתו,  גם אין  לנו ענין במשיב שאין לו  מען  או  שהוא תושב חוץ, אלא, כאמור לעיל, במי שטוען שרק בשל העדר אמצעים כלכליים  - עלולים  שערי בית המשפט להנעל בפניו.

7.         סוף דבר ובתמצית:-

            א.         הבקשה נדחית .