החלטה בתיק בשא 14447/02 - פסקדין

1.       ביום 14/7/02 הגישו המשיבים ( התובעים) לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 616/02 ובה עתרו למתן פסק דין הצהרתי שלפיו התובעים הם הבעלים של 2/3 חלקים מחלקה 3 בגוש 12173 בשטח של 12,806 מ"ר ושל 32/128 חלקים מחלקה 12 בגוש 12167 בשטח של 39,304 מ"ר מאדמות הכפר ערערה.

          המבקשים (הנתבעים) הגישו את הבקשה שלפני (בש"א 14447/02) ובה עתרו לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2.       התביעה

          א.      התובעים הם אישתו של המנוח מחמד מסעוד עבד מרזוק ז"ל (להלן - "מחמד ז"ל"), עזבונו ושבעת ילדיו.

          ב.       הנתבעים הינם עזבונו של המנוח חסן מסעוד עבד מרזוק ז"ל (להלן - "חסן ז"ל"), שהוא אחיו של מחמד ז"ל; ועזבונו של אח נוסף, המנוח חוסין מסעוד עבד מרזוק ז"ל (להלן - "חוסין ז"ל") באמצעות יורשיו של חוסין ז"ל.

          ג.       התובעים טענו בתביעתם כי על פי נסחי הרישום של לשכת רישום המקרקעין שצורפו לכתב התביעה הרי שהמנוח מסעוד עבד מרזוק ז"ל, אביהם של מחמד, חסן וחוסין,  היה הבעלים של 32/128 חלקים מחלקה 12 בגוש 12167 (להלן - "חלקה 12"), חלקה ששטחה 39,304 מ"ר, וכי היה הבעלים של חלקה 3 בגוש 12173 (להלן - "חלקה 3") ששטחה 12,806 מ"ר.

          ד.       התובעים טענו כי בשנת 1947 או בסמוך לכך, העביר המנוח מסעוד עבד מרזוק ז"ל לתובעת מס' 1 (עמשה מרזוק) את מחצית מזכויותיו בחלקה 12 שבגוש 12167 תמרות 100 לירות פלסטינאיות אשר שולמו למוכר, המנוח מסעוד עבד מרזוק ז"ל, במלואן, במעמד חתימת ההסכם. יתרת זכויותיו של המנוח מסעוד עבד מרזוק בחלקה 12 (היינו, מחצית) הועברו, בשנת 1949, למנוח חסן (שכזכור היה אחיו של המנוח מחמד ז"ל).

                   העתקים משני ההסכמים, משנת 1947 ומשנת 1949, צורפו לכתב התביעה וסומנו כנספחים ג' ו-ד', יחד עם תרגומם מן השפה הערבית לשפה העברית.

          ה.      התובעים טענו כי למרות שהמנוח מסעוד ז"ל התחייב בהסכם נספח ג' להשלים את העברת הזכויות במחצית החלקה 12 על שם התובעת מס' 1 בלשכת רישום המקרקעין, הרישום טרם הושלם.

                   כן טענו התובעים שגם רישום העברת הזכויות על שמו של המנוח חסן ז"ל בחלקה 12 לא הושלם.

          ו.       התובעים טענו כי לאחר פטירתו של המנוח מסעוד ז"ל, ירשו בניו מחמד ז"ל, חסן ז"ל וחוסיין ז"ל את חלקה 3 הנ"ל.

          ז.       התובעים טענו כי התובעים 2א'-2ז', בניו של המנוח מחמד ז"ל, זכאים ל-1/3 חלקים מחלקה 3 מכח ירושתם את אביהם מחמד ז"ל שירש חלק זה בחלקה 3 מאביו המנוח מסעוד ז"ל.

          ח.      התובעים טענו כי מזה שנים רבות הם משתמשים, מחזיקים שומרים ומעבדים את הקרקע הנ"ל ונוהגים בה מנהג בעלים.

          ט.      עוד טענו התובעים כי בשת 1978, נכרת הסכם בין המנוח חסן, דודם של התובעים    2א'-2ז', לבין המנוח מחמד ז"ל (אביהם של התובעים 2א'-2ז') שעל פיו נתן המנוח חסן למנוח מחמד את כל חלקות הקרקע שירש מאביו במתנה וללא כל תמורה.

                   התובעים טענו כי בהסכם משנת 1978 (נספח ה' לכתב התביעה) נתן המנוח חסן ז"ל למנוח מחמד ז"ל את מחצית חלקה 12 שקיבל במתנה מן המנוח מסעוד ז"ל וכן 1/3 חלקים מחלקה 3 שאותה ירש מאביו מסעוד ז"ל.

                   התובעים טענו כי -

                   "(...) החלקים הנ"ל הועברו למנוח מחמד מרזוק ז"ל במתנה וללא כל תמורה ועל פי ההסכם הנ"ל, שילם המנוח מוחמד את חובותיו של דודם חסן המנוח למס שבח וכן את כל המיסים לצורך העברת החלקה על שמו של המנוח מוחמד בלשכת רישום המקרקעין".

          י.       עוד טענו התובעים כי לצורך ביצוע העברת המקרקעין על שמו של המנוח מחמד ז"ל ניתן לו ייפוי כח בלתי חוזר לעשות כן (העתק מייפוי הכח צורף כנספח ז' לכתב התביעה).

          י"א.   על שום כל האמור לעיל, קמו התובעים והגישו את תביעתם ובה עתרו לסעד הצהרתי כי התובעים מס' 2א'-2ז' יחד עם התובעת מס' 1 הינם הבעלים של 32/128 חלקים בחלקה 12 כאשר התובעת מס' 1 הינה הבעלים של 16/128 מתוך 32/128 החלקים הנ"ל וכן כי התובעים הינם הבעלים של 2/3 חלקים מחלקה 3.