החלטה בתיק בשא 14446/04 - פסקדין

1.         בפני בקשה להורות על סילוק התובענה על הסף, משני טעמים העיקריים: האחד, כי למבקשת חסינות שבדין כנגד תביעת המשיב והשני, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגד המבקשת.

בבסיס הסכסוך שבין הצדדים, החלטה שיפוטית שניתנה על ידי כב' השופט דר' גרשון גרמן (להלן: "כב' השופט גרמן" או "כב' השופט").

בעת שבתו של כב' השופט גרמן על כס המשפט בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן, בעניין סכסוך בין המשיב לגרושתו לגבי משמורת ילדתם הקטינה, ילידת 1997, נעתר כב' השופט לבקשת גרושתו של המשיב, לבטל במעמד צד אחד, ללא מתן ערבויות ולתקופה מוגבלת, את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא בהסכמת שני בני הזוג נגד ילדתם הקטינה.

לאחר מתן ההחלטה, עזבו הגרושה והבת הקטינה את גבולות המדינה מבלי להודיע על כך למשיב, תחילה לארצות הברית ומשם נעלמו עקבותיהן, עד שאותרו על ידי המשיב ברוסיה.

המשיב תובע את מדינת ישראל בעוולת רשלנות וטוען כי החלטתו השיפוטית של השופט גרמן הביאה לקריסתו הכלכלית, כמו גם לשברון לב, ומכאן התובענה נשוא בקשה זו.

רקע עובדתי

2.         ביום 30.3.99, הוגשה על ידי גרושתו של המשיב (להלן: "אם הקטינה" או "האם") ובתו תביעה לבית משפט לענייני משפחה ברמת גן, בעניין משמורת והסדרי ראיה של הקטינה שהייתה אז כבת שנתיים.

ביום 20.4.99, נחתם על ידי הצדדים הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט גרמן, במסגרתו נקבע, בהסכמה, כי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינה,לאחר שאם הקטינה הביעה חששה כי המשיב יעשה ניסיון ויחטוף את הקטינה אל מחוץ לגבולות המדינה.

ההסכם אף כלל פניה ליחידת הסיוע וללשכת הסעד על מנת שיבחנו מסוגלות הורית, בין היתר לצורך כינון הסדרי ראיה של הקטינה.

הסדרי הראיה שגובשו על ידי יחידת הסיוע, התקבלו על ידי בית המשפט, אולם אם הקטינה שהתנגדה להחלטה, פנתה לבית המשפט בבקשה דחופה בה טענה, בין היתר, כי הסדרי הראיה שנקבעו אינם לטובת הקטינה. המשיב בתגובתו טען כי אם הקטינה עושה כל שבאל ידה כדי לנתק את הקשר בין האב לבתו.

בית המשפט קבע כי הסדרי הראיה ישארו על כנם.

ביום 19.5.99, הגיש המשיב כתב הגנה, בו ציין כי בכוונתו לבקש פסק דין אשר יורה כי הקטינה תהיה במשמורתו הקבועה לאור התנהגות אם הקטינה, בצירוף אישורי תלונות שהגיש כנגדה.

ביום 23.5.99, הגישה אם הקטינה בקשה לפסיקת מזונות זמניים, וטענה כי המשיב אינו דואג לצרכיה של הקטינה.

בבקשה להארכת תוקף הסדרי הראיה הזמניים שהגיש, טען המשיב שאם הקטינה הודיעה כי מאחר והסדרי הראיה הזמניים אמורים היו לפוג, אין בדעתה לאפשר לו לראות את הקטינה.

בית המשפט נעתר לבקשה, אולם אם הקטינה התנגדה להחלטה, כשהיא מעלה טענות קשות כנגד המשיב, לרבות כי אינו דואג לצרכי הקטינה וכי הקטינה נפגעת מביקוריו.

בתגובתו מצביע המשיב על כך שאם הקטינה מנסה לנתק הקשר בינו ובין הקטינה.

ביום 11.8.99, הוגש לבית המשפט דו"ח מאת פקידת הסעד במחלקה לשירותי רווחה, אשר כלל פירוט של יחסי ההורים, התרשמות מכל אחד מבני הזוג, אזכור אבחנות של פסיכולוג שנפגש עם בני הזוג וכן המלצות באשר להסדרי הראיה.

ביום 13.10.99, נתן כב' השופט תוקף של החלטה לדו"ח פקידת הסעד, למעט מספר שינויים.

ביום 17.1.00 הגיש המשיב תביעה לקבלת הקטינה למשמורתו, מחשש לטובת הקטינה באם תישאר בחזקת אמה. המשיב הציג בפני בית המשפט תמונה לפיה אם הקטינה עושה כל שביכולתה לנתק את הקשר בין המשיב לבתו, הן על ידי שיבוש הסדרי הראיה וצימצומם, והן באמצעות תקשורת עם הקטינה ברוסית בלבד, שפה אותה אין המשיב דובר.

אם הקטינה הגישה ביום 22.2.00 כתב הגנה, בו טענה כי התובע מכה את הקטינה. נספח של מכתב פקידת הסעד מגלה כי למרות תלונותיה של האם, פקידת הסעד סבורה הייתה כי מדובר בעלילת שווא כחלק מניסיון ניתוק הקשר בין המשיב לקטינה, וכי לפקידת הסעד לא היה ספק שהקטינה לא הוכתה על ידי המשיב.