החלטה בתיק בשא 13831/08 - פסקדין

הבקשה :

1.         המשיב, יליד 16.10.53, נפגע בתאונת דרכים, שאירעה ביום 5.11.00, בה נגרמו לו שברים מרוסקים בשתי ירכיו, בשוקה הימנית, בעקב ימין, בקרסול שמאל, בצלעות ובכתף.

2.         הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו למבקש נכות צמיתה בשיעור של 40% בגין הגבלה ביישור שתי הברכיים וכן נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלת תנועות בשתי כפות הרגליים. כמו כן נקבע על ידן, שהוא מסוגל לעבוד בישיבה באופן חלקי, שהוא מתהלך באמצעות קביים קנדיות, בצליעה קלה ושהוא אינו זקוק לכסא גלגלים.

3.         לפי בקשת התובע מונה מומחה שיקומי (לאחר שנשמעו חקירות התובע ואשתו) וכעת, בבקשה זו, אשר בפניי, אשר הוגשה בטרם ניתנה חוו"ד המומחה השיקומי, עותרת המבקשת (הנתבעת בתיק העיקרי), למתן רשות להמציא למומחה השיקומי את פרוטוקול הדיון מיום 25.2.08.

4.         לטענת ב"כ המבקשת, תוכן עדויות התובע ורעייתו הינו רלבנטי לנכותו הרפואית של התובע ולצרכיו השיקומיים. עדויות אלה מהוות, לשיטתו, "הודאה פורמלית ומובהקת" של התובע ואשתו בנוגע לנתונים הרלבנטיים לחווה"ד השיקומית.

ב"כ המבקשת מוסיף וטוען, שאילו היו הדברים, אשר נאמרו ע"י התובע ואשתו, במהלך חקירתם בביהמ"ש, נאמרים לרופא בקופ"ח ונרשמים בכרטיס התובע, שם, הן ניתן היה להמציאם למומחה, ומקשה - מדוע, אם כך, לא ניתן יהא להמציא את אותם הדברים, כאשר הם נאמרים ע"י התובע ואשתו באולם ביהמ"ש?

תגובת המשיב :

5.         ב"כ המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, מבהירה מהם המסמכים המותרים להמצאה למומחה והם:

"... כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית."

            עוד טוען הוא, שאין להטיל על המומחה לעיין בעמודי הפרוטוקול הרבים, המתייחסים לנושאים נוספים, שאינם רלבנטיים ולדלות ממנו, אם בכלל, אמירות רלבנטיות לחוות הדעת השיקומית.

דיון והחלטה :

6.         מטרת תקנה 8 וההגבלות המוטלות על המצאת מסמכים למומחה הממונה ע"י בית המשפט בתביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים, הינה לשמור על שיקול הדעת העצמאי של המומחה, על מנת שיוכל לגבש חוות דעת עצמאית משלו - רע"א 2339/96 - "אררט" חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל (24.12.96).

7.         אמנם, חזקה על מומחה הממונה מטעם ביהמ"ש, שהינו מומחה נייטראלי ומקצועי, אשר יעשה מלאכתו נאמנה, אולם בחשיפתו לחומר, שלא נערך למטרת הטיפול הרפואי קיים פוטנציאל לפגיעה באי תלותו (ולו למראית עין), ולהכשלת מטרת התקנה.

לפיכך, הוגבלה מסירת מסמכים למומחה,  למסמכים, כאמור בתקנה 8, שעיקרם - מסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לנפגע. אכן, אין מקום לפרשנות דווקנית מדי וכבר מצינו, שכאשר מדובר בעניינים בתחום הנפש, יתיר ביהמ"ש המצאת מסמכים רלבנטיים, גם אם אינם אך ורק מסמכים שנערכו לצורך הטיפול הרפואי (כגון תעודות בית ספר וכיוצ"ב מסמכים, גם כאלה אשר יש בהם כדי להעיד על מצבו של הנפגע עובר לתאונה) - רע"א 7265/95 - שרון גלדשטיין ו-2 אח' נ' ג'נט בראל . פ"ד נ(3), 214, אולם זאת, בשל היות תחום הנפש תחום יוצא דופן ואין לנהוג כך על דרך השגרה, בוודאי לא כאשר עסקינן בפגיעות אורטופדיות, כפי המקרה דנן.

8.         ברע"א 2339/96 הנ"ל הובהר, שמטרת הסייגים אשר בתקנה 8 הינה:

"... לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא אחר ושל אדם אחר, שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון."

9.         ברי, כי פרוטוקול חקירת התובע ואשתו אינו נכלל במסמכים המותרים בהמצאה לפי תקנה 8. אולם, האם נתיר המצאתו, לפי בקשת הנתבעת, בשל כך שמדובר בדברים שנאמרו ע"י התובע עצמו וע"י אשתו, בהיות דברים אלה מקבילים (לשיטת ב"כ המבקשת), לדברים שנמסרים אצל רופא, במרפאתו?

לטעמי יש להשיב על כך בשלילה.