החלטה בתיק בשא 13811/08

בתיקים 972/00, 414/04, 577/04 ו- 670/04 מצויים אנו בעיצומו של שלב ההוכחות בשאלת הקשר הסיבתי בין הזיהום הנטען של נחל הקישון ובין מחלותיהם של התובעים.

שלב ההוכחות בתיקים אלו מתקיים באינטנסיביות רבה, ימים אחדים בכל שבוע, ולעיתים אף מיום ליום, כאשר מאז 30/4/08 עת התחלתי לשמוע ראיות בתיקים אלה, העידו כבר 53 תובעים, שנחקרו על תצהיריהם, ופרוטוקול הדיון מחזיק למעלה מ 2200 עמודים, ועוד היד נטויה.

שלב ההוכחות החל לאחר ישיבות קדם משפט מרובות שבהם נידונו ההליכים המקדמיים שבין הצדדים, ובישיבת קדם המשפט מיום 9/7/06, כך קבע בית המשפט: " ככל שיש עדויות נוספות שאינן של התובעים יש להגיש תצהירים או הודעה על זימון עדים, הגשת תעודות עובד ציבור וכיו"ב עד לא יאוחר מיום 1/11/06".

בישיבת בית המשפט שהתקיים ביום 21/11/06 הצהיר ב"כ התובעים כהאי לישנא: " אנחנו צרפנו את כל המסמכים המשמשים תמיכה לאישוש תביעתנו".

ישיבת קדם המשפט האחרונה התקיימה ב- 23/12/07 ובה אמר ב"כ התובעים כך: " התובעים מבקשים את יומם בבית המשפט וכמה שיותר מהר".

מבוקשו של ב"כ התובעים אכן ניתן לו, ובדין ניתן לו, ושלב ההוכחות מתנהל כאמור בקצב המזורז שתואר לעיל.

עתה, בשעה שאנו מצויים בשלב כה מתקדם של שמיעת הראיות, הגישו המבקשים בקשה זו, במסגרתה נתבקש בית המשפט ליתן צווים כוללניים ומקיפים לשלטונות הצבא להעביר להם העתק מתיקם האישי, ו/או פרטים אודות שירותם הצבאי, כגון: מספרים אישים, פרופיל רפואי, מועדי גיוס ושחרור, שירות במילואים ויחידות בהן שירתו, קורסים אותם עברו, וכן יומני צלילה ומסמכים רפואיים והחלטות של וועדות רפואיות. עוד מתבקש בית המשפט ליתן צו למחלקת התביעות במשרד הביטחון להמציא את החומר הראייתי, ששימש בסיס לקביעת עמדתה, בקשר לתביעת התובעים להכרה בנכות, עקב פעולותיהם הצבאיות בנחל הקישון.

ב"כ התובעים טוען כי בחודש יולי 2008 פנה בכתב למפקדת קצין שלישות ראשית ולמשרד הביטחון בעניין זה, אך פנייתו לצבא לא נענתה, ואילו במענה לפנייתו למשרד הביטחון נענה על ידי עו"ד לדרר, ממונה בכיר בפרקליטות מחוז חיפה, המייצג בתיק זה את מדינת ישראל.

תשובתו של עו"ד לדרר הייתה כי כל המבקשים הרי מיוצגים בהליכים מול אגף השיקום על ידי עורכי דין הנמנים על צוות התביעה בתיקים נשוא בקשה זו, ובוודאי החומר הרלוונטי מצוי בידיהם. תשובתו של עו"ד לדרר לא הפיסה את דעתו של ב"כ התובעים והוא הגיש בקשה זו שבפני.

אני דוחה את בקשתם של המבקשים ללא שמץ של היסוס. למעט התביעה בת"א 842/07 אשר אף היא נכרכה בבקשה זו, הרי התביעות הללו הוגשו כבר לפני שנים אחדות, האחת בשנת 2000 ושלוש האחרות בשנת 2004. משנתם של המבקשים, בקשר למסמכים הדרושים להם לצורך הוכחת תביעתם, הייתה אמורה להיות סדורה, מזה זמן רב ביותר. המחלוקת שבין הצדדים ברורה ומגובשת ועולה באופן ברור מכתבי הטענות, ושלב קדם המשפט לא בא לעולם אלא על מנת ליתן לצדדים לבחון ראיותיהם, להידרש לדרכי הוכחתם, ולהגיש כל בקשה לבית המשפט המיועדת לתכלית זו.

לא בכדי קבע מתקין התקנות בתקנה 149(ב) כי: " לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו, וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

הליכי קדם המשפט בתיק זה נמשכו כאמור לאורך זמן רב, ועיתותיו של ב"כ התובעים היו בידו להגיש כל בקשה להמצאת  מסמכים או להגיש תעודות עובד ציבור, ומשנמנע מלעשות כן, ואף הצהיר ברורות כי כל המסמכים הדרושים לו לשם הוכחות התביעה, צורפו כבר על ידו, הרי שאין שום טעם להידרש כעת לבקשה מאוחרת מעין זו. הליכים מקדמיים מקומם בשלב המקדמי של קדם המשפט, ולמעט מקרים מיוחדים, ועל מנת למנוע עיוות דין, אין מקום לשוב ולהידרש להם "תוך כדי תנועה" במהלך שמיעת הראיות. בבקשה זו לא רק שהמבקשים נמנעים מלציין מהו הטעם המיוחד שבעטיו יש להידרש לבקשתם באיחור כה רב, אלא שהם אף נמנעו כלל מלצרף תצהיר בתמיכה לבקשתם.

תקנות סדרי הדין אינם אמנם מיטת סדום, שלעולם לא ניתן להיחלץ ממנה, אך בה בעת, גם לא ניתן לנהוג בהם מנהג של הפקרות רבתית. תקנות אלו באו לעולם על מנת להבטיח ניהול מסודר והוגן של ההליך המשפטי, ומי שליבו גס בהם, סופו שיהא מקפח את זכויות הצדדים, ופוגם בהליך עצמו.

למעלה מן הדרוש, אוסיף דברים אלו: אפשר ויש ממש בטענת המשיבים כי החומר המבוקש, או לפחות חלקו, כבר מצוי ממילא בידי ב"כ התובעים, או בידי מי מטעמו. שהרי, המבקשים מנהלים תביעות משפטיות אל מול משרד הביטחון בעניין נשוא התביעות שבפני, וחזקה על עורכי הדין שמטפלים בתביעות אלו, אשר כפי שנראה נמנים על משרדו של ב"כ המבקשים, או לפחות פועלים עימו בשיתוף פעולה, שכל התיעוד הרלוונטי מצוי בידיהם. מכל מקום הבקשה, שכאמור אינה נתמכת בתצהיר, הינה כללית וגורפת, וכוללת, מן הגורן ומן היקב, שלל ראיות, כאלו שעשויות להיות קבילות, וכאלו שאינן קבילות כלל וכלל, כראיה בתיקים המתנהלים בפני. הבקשה גם מן הסתם אינה מציינת איזה מן המסמכים הרבים הללו כבר מצויים בידי המבקשים, ואיזה מסמכים חסרים להם.

ועוד - הטענה המצויה בסעיף 11 לבקשה כי היעתרות לבקשה תחסוך בזמן שיפוטי יקר, אין בה ממש. האמת היא, כי ההיפך בדיוק הוא הנכון. היעתרות לבקשה בשלב זה של ההוכחות תגרום לאבדן זמן יקר, ואפשר ותובעים, שנחקרו כבר על תצהיריהם, יאלצו לשוב לדוכן העדים ולהיחקר על המסמכים הנוספים.

סיכומו של דבר - הבקשה נדחית.

צודקים המשיבים בטיעוניהם ובטרונייתם כנגד הבקשה. הגשת בקשה חסרת בסיס, ללא כל תמיכה בתצהיר, הינה בבחינת "שטר ושוברו בצידו", וכל המגיש אותה עשוי להסתכן בפסיקת הוצאות לצד שכנגד.

בקשה זו הצריכה תשובות ותגובות מטעם המשיבים, והמשיבים שהגישו תשובות בכתב הם: הנתבעת 1, צד שלישי מס' 7, צד שלישי מס' 8, צד שלישי מס' 44.

אני מחייב את 74 המבקשים שהם התובעים בת"א 972/00, 414/04, 577/04 ו- 670/04 לשלם ביחד לכל אחד מן המשיבים דלעיל סך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין הוצאות הבקשה.