החלטה בתיק בשא 138/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (עב 1717/98).  פסק הדין הומצא למבקש ביום 16.12.2004, והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.1.2005. ביחד עם הבקשה להארכת מועד, הוגשה הודעת ערעור לא מנומקת.

2.       נימוקי הבקשה הם:

2.1.    פסק הדין התקבל אצל בא כוחו של המבקש ביום 16.12.2004. לפיכך, המועד להגשת ערעור יפוג ביום 16.1.2005.

2.2.    בא כוחו של המבקש קיבל את התיק לטיפולו רק ביום 10.1.2005, ועד למועד הגשת הערעור לא יעלה בידו ללמוד את התיק ולהגיש ערעור.

2.3.    ב"כ המבקש הודיע לצד שכנגד על כוונתו להגיש הודעת ערעור, ובכך מתקיים "טעם מיוחד" להגשת ערעור. כמו כן, המבקש שילם למשיבה את סכום ההוצאות שחויב בו בבית הדין האזורי.

2.4.    זאת ועוד. ניתן להגיש גם הודעת ערעור ללא נימוקים, וכך נעשה על ידי המבקש.

3.       המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.    הערעור הוא המשך למסכת התדיינות ארוכה ומיותרת בין הצדדים, וסיכויי הערעור קלושים.

3.2.    לא צורף לבקשה תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בה.

3.3.    המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 15.1.2005, ולכן הבקשה להארכת מועד, שהוגשה ביום 16.1.2005,  הוגשה לאחר תום המועד להגשת ערעור.

3.4.    מערכת היחסים בין עורך דין לשולחו אינה מהוה "טעם מיוחד" להארכת מועד.

4.       לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל, מנימוקים אלה.

5.       הודעת המבקש על כוונתו להגיש ערעור לפני תום המועד להגשת ערעור מהווה "טעם מיוחד":

5.1.    לבקשה צורף מכתב ב"כ המבקש לב"כ המשיבה מיום 12.1.2005, בו הודיע לו על כוונתו להגיש ערעור וביקש את הסכמתו להארכת מועד להגשת ערעור.

5.2.    בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון,

"הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור, הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים".

בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל ואח' נ' אוריאלי, דינים עליון נז
569.

וראו גם: