החלטה בתיק בשא 13531/06 - פסקדין

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה, ביום 6/3/06.

פסק הדין ניתן בתביעת הבנק על סמך אישור מסירה חתום ע"י המבקש מיום 26/1/06. בהליכים שננקטו עד כה ניתן עיכוב הליכים ובוטלו כל הליכי ההוצל"פ בתיק שנפתח לביצוע פסק הדין,לאחר שהמבקש שהמבקש הפקיד בתיק 50,000 ש"ח.

המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק ועיכוב ביצועו ביום 31/08/06, וביום 12/9/06 ביקש לצרף תצהיר עד מטעמו לבקשה (בש"א 14217/06). עוד ביקש המבקש לשמוע את עדות אותו עד, מר אליהו יונה (להלן: " החבר" או " חברו") מיד (בשא 14222/06).  בעבר קבעתי את הבקשה לדיון, אך לאחר שהדיון נדחה פעמיים הודעתי ביום 15/3/07 כי החלטה תינתן על סמך הבקשה והתגובות. על החלטה זו לא באה השגת מי מן הצדדים, על כן ניתנת ההחלטה לפי תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ראשית, בהעדר תגובה לבקשה לצירוף תצהיר העד הנוסף, "החבר" ( בש"א 14217/06 ), ומאחר וממילא לא התקיים דיון בבקשה, ותגובת המשיב ניתנה זמן רב לאחר הגשת תצהיר העד, אני מקבלת את הבקשה לצרף את תצהירו לבקשה.

שנית, אני מסיקה כי הבקשה לשמיעת עדותו של "החבר" מיד ( בש"א 14222/06 ) נזנחה על ידי ב"כ המבקש, והיא נמחקת בשלב זה.

לגופה של הבקשה לביטול פסק דין.

1.            איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין

המבקש מודה כי קיבל את כתב התביעה בחודש ינואר 2006 ואת האזהרה בחודש מרץ 2006. הבקשה הוגשה כאמור ביום 31/8/06.

המבקש תולה את האיחור בהגשת הבקשה בכך שמאז קבלת האזהרה והידיעה על פסק הדין, פנה למשיב ולבא כוחו בבקשה לקבל מסמכים, שילמדו אותו על הפעולות שבוצעו בחשבון.

המבקש טוען כי לא זכה למענה ענייני, למעט הבטחה בעל פה של מר הראל, מנהל סניף הבנק, כי לא יינקטו הליכי גבייה עד למתן תשובות הבנק לשאלותיו.

בתקופה שבין 18/3/06 ועד 28/6/06 נוהלה התכתבות בין המבקש למשיב. בתומה, כך טוען המבקש, לא קיבל מענה לשאלותיו.

2.            אי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד

עניין זה פוטר המבקש במענה קלוש, לפיו מיד עם קבלת כתב התביעה פנה לחברו, שעבורו פתח את החשבון, כדי שיפתור את הבעיה, והלה הבטיח לו כי יפעל לביטול התביעה.

טענה זו אינה נתמכת בתצהיר "החבר", ואינה מהווה "טעם מיוחד", אלא לכל היותר רשלנות.

3.            נימוקי ההגנה

על אף המחדלים, כאמור לעיל, בפי המבקש טענת הגנה טובה. המבקש טוען כי המשיב קיבל מאותו "החבר", הוראות לביצוע פעולות בחשבון, ומכר ניירות ערך שהופקדו כבטוחה להלוואה. תמורת ניירות הערך לא הועברה לחשבון המבקש, אלא לחשבון "החבר". המבקש וחברו מצהירים כי ל"חבר" לא היתה זכות חתימה בחשבון, וכי המשיב ידע זאת, ועל כן טוענים לבטלות פעולות אלו.

המשיב בתגובתו לא התייחס כלל לטענות, ואף הגדיל וטען כי אין בידי המבקש אסמכתאות לטענותיו. המשיב שכח כי הבטיח למבקש מסמכים, ולא סתר את טענת המבקש כי לא קיבל אותם מסמכים.

המבקש פרט כי שהה בחו"ל לרגל שליחות, בעת שבוצעו הפעולות שבמחלוקת.

המבקש הגיש שני תצהירים אודות קיומם של ניירות ערך בשווי 100,000 ש"ח, וטען כי ביום 19/4/05 מכר המשיב ניירות ערך בשווי 39,000 ש"ח ללא הוראתו. "החבר" תומך בטענה, וטוען כי הוא ביקש מהמשיב למכור את הניירות ללא סמכות, ואף העביר אותם לחשבון שאינו של המבקש.