החלטה בתיק בשא 13497/07

החב' - המשיבה אוחזת בשטר חוב חתום ע"י המבקש לתשלום סך 31,075 ש"ח נכון ליום 31.5.05 כמפורט במכתב המשיבה למבקש ממועד זה, המפרט את חוב המבקש בגין עיסקת שכירות רכב בעקבות ביטול העיסקה והשבת הרכב. החוב מורכב מרכיבים אחדים בהתאם לסעיפי ההסכם בין הצדדים, כאשר רובו מתייחס לפיצוי המוסכם עפ"י נספח ב' להסכם השכירות עבור תשלומים עתידיים, ויתרת הסכום מתייחסת ליתרת פיגורים, ריבית פיגורים, חריגת קילומטראז' (עפ"י סעיף 6 להסכם השכירות), חיוב בגין אגרת טסט, חלק יחסי של הביטוח המקיף ודמי מינוי איתוראן.

מכתב המשיבה לדרישת החוב נשלח ביום 31.5.05 למבקש בכתובתו ברח' הצאלה 28/6 גדרה, שלדברי המבקש בחקירתו הנגדית, זו היתה כתובתו כאשר חתם על ההסכם עם המשיבה.

לא יכולה להיות מחלוקת שהמבקש אחר בהגשת ההתנגדות. ממוצגים מש/1 ו - מש/2 עולה כי המבקש הובא לדיונים בפני ראש ההוצל"פ כב' ביום 6.12.06, (מש/1) וכן ביום 15.4.07 (מש/2).

בדיון זה הובהר לו בהחלטת ראש הוצל"פ כי אם, לטענתו, אינו חייב בתשלום הסכום שבשטר, עליו להגיש התנגדות. ההתנגדות מטעמו הוגשה רק ביום 23.8.07, והמבקש אינו מעלה טעם מיוחד לאיחור בהגשת הבקשה, על אף שהודרך להגישה ע"י ראש הוצל"פ.

בתצהיר התומך בהתנגדות מספר המבקש כי ביום 27.11.03 נחתם בינו לבין המשיבה הסכם שכירות לרכב מסוג איסוזו מודל 2004 (ההסכם הראשון  - נספח ב' להתנגדות).

מאחר שהתשלומים החודשיים היו גבוהים מדי עבורו, הוצע לו, לבקשתו, להחליף את הרכב ברכב זול יותר, והוא שכר רכב מסוג רנו קנגו מודל 2001. לדבריו בתצהיר התאים הרכב לצרכיו, והוא הסכים לקחתו על סמך האמון שנתן בנציגי המכירות שהרכב במצב טוב". המבקש לא יכול היה לבצע נסיעת מבחן ברכב, כי רשיונותיו היו מוקפאים, ושכר אותו במצב כפי שהוא. ביום 13.12.04 נחתם בינו לבין המשיבה הסכם שכירות חדש ("ההסכם השני"). לטענתו התגלו ברכב תקלות רבות המתוארות בתצהירו; נבצר ממנו לעשות בו שימוש והוא נאלץ לשכור רכב אחר תחתיו. (נספח ג' לבקשה). לבסוף החזיר המבקש את הרכב בגרירה למשיבה והודיע לה על ביטול החוזה עמה בשל "הפרתו הבוטה מצידם", כלשונו.

המבקש מעלה טענת כישלון תמורה מלא, שכן סופק לו רכב שלא ניתן לעשות בו שימוש, ועל כן אין לחייבו בפרעון שטר - החוב. בחקירתו הנגדית אישר המבקש את חתימתו על כל ההסכמים והמסמכים שהוצגו בפניו. (מוצגים מש/5, מש/6, מש/7, מש/8). המבקש אישר כי כשהחליף את רכב האיסוזו ברכב הקנגו נאמר לו שיש לו חוב גדול. למבקש הוצג מסמך (מש/6), בו הוא מודה ביתרת החובה שנותרה לאחר החזרת הרכב הראשון. במסמך זה מאשר המבקש כי הוא מבקש לסיים את עיסקת השכירות הראשונה; מתחייב כי במעמד חתימת כתב זה ישלם למשיבה יתרת פיגורים בסך 4,761 ש"ח וכמו כן מאשר כי ידוע לו שלאחר השבת הרכב נותרה יתרת חובה ע"ס 31,671 ש"ח אשר תועבר לחובת העיסקה החדשה, לרכב מסוג רנו.

עוד מצהיר המבקש במסמך מש/6 כי בדק ואישר את חשבון גמר העיסקה ומתחייב בזאת כי אין לו שום טענה ו/או דרישה כספית ו/או אחרת נוספת כלשהי כלפי המשיבה. במסגרת סיכומיו טען המבקש כי אינו מודה בחוב למרות חתימתו על המסמך הנ"ל, וכי ברשותו מסמכים המעידים על היעדר חוב בגין העיסקה הראשונה, אך הוא לא הציג אותם לביהמ"ש, ולא הזכיר כלל את קיומם בתצהירו. לטענתו נאלץ להחזיר את הרכב הראשון, ועשה עיסקה חדשה בלית ברירה.

במסמך מש/8 שגם עליו חתם המבקש, הוא מאשר כי בדק את רכב הרנו החילופי, ואת מצבו החיצוני והמכני, ולאחר שמצא אותו מתאים למטרותיו ולצרכיו שכר את הרכב. גם למסמך זה מתכחש המבקש, כשהוא טוען כי נאלץ לשכור במהירות את הרכב לצרכי עיסקו, וכי שכר אותו ללא בדיקה.

לטענתו לא קיבל כל תמורה, מאחר שהרכב לא היה תקין באופן מוחלט, והמשיבה הפרה את הבטחתה להשכיר לו רכב חילופי שניתן לעשות בו שימוש. לבסוף מתייחס המבקש למכתב דרישת החוב המופנה אליו מיום 31.5.05 - וטוען כי בכותרתו נרשמו פרטים שונים מפרטי רכב הרנו, וכי רשום שם רכב מסוג פ'גו, שגם מספר הרישוי שלו שונה לחלוטין ממס' הרישוי של רכב הרנו שהיה ברשותו. בנדון זה נאלץ ב"כ המשיבה להסכים כי אכן סוג הרכב ומס' הרכב שגויים בשל טעות קולמוס, אך מס' העיסקה ותאריך העיסקה הם נכונים, ולפיכך הסכומים המפורטים במכתב הם מדוייקים ומתייחסים לרכב נשוא התביעה.

כאמור, המבקש מתכחש לחלוטין להודאתו ביתרת חובו לגבי העיסקה הראשונה (מש/6), ולהודאתו בתקינות רכב הרנו בעיסקה השניה (מש/8).

הלכה פסוקה היא כי מי שחותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו, הבין את הכתוב בו, ואישר בחתימת ידו את הסכמתו לתוכנו.

הגנתו של המבקש דחוקה למדי. טענותיו הן טענות בע"פ נגד מסמכים מפורשים בכתב עליהם חתם, (מש/6, מש/8), והוא לא הציג כל מכתב מטעמו למשיבה, שבו הוא מעלה את טענותיו, הן לגבי חוב העבר, והן בנוגע לתקינות הרכב החילופי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליטה כדלקמן:

1.         המועד להגשת ההתנגדות יוארך בתנאי שהמבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ש"ח + מע"מ לתשלום תוך 30 יום מהמצאת החלטה זו לידיו.

2.         עם תשלום הוצאות המשיבה, תינתן למבקש רשות להתגונן בתנאי שיפקיד בקופת ביהמ"ש תוך 30 יום מתשלום ההוצאות ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן ע"ס 10,000 ש"ח, בנוסף לסך 5,000 ש"ח שהופקדו בתיק כתנאי לעיכוב הליכי הוצל"פ.

עם ביצוע ההפקדה, תתקבל ההתנגדות והתביעה תידון בסדר דין מהיר. הוצאות הבקשה תיפסקנה עפ"י תוצאות התביעה.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום י"ח ב אדר א, תשס"ח (24 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.