החלטה בתיק בשא 13476/05

רקע:

במסגרת תיקי עזבונות הנדונים לפני הובאה לדיון בקשתו של עו"ד סלטון במסגרת תיק עזבונות 10020/96 (עזבון המנוחה שמחה ברוך ז"ל, שהוא מנהלו) למתן הוראות להפניית סכסוך לבוררות, כפי החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב יפו בהפ 1137/04.

נקבעו מספר דיונים בבקשה האמורה שנדחו מעת לעת, בעיקר מחמת בקשות של עו"ד סלטון, עד שביום 14.12.06 התקיים הדיון לפני.

לדיון התייצבה גם עו"ד חיה זינגר, ב"כ הגב' שושנה בן דרור, אף שלא היה לה מעמד באותו דיון, והיא בקשה לשטוח את בקשתה לקידום ההליכים במהירות.

לאחר ששמעתי את דבריה של עו"ד זינגר, שאלתי את הצדדים אם יסכימו שחלף הפניית הסכסוך לבוררות, כפי הבקשה באותו הליך, יחודשו ההליכים בהפ 1137/04, תוך שתינתן על ידי במועד קרוב החלטה בטענות הסף, כפי שהועלו על ידי עו"ד זינגר במסגרת אותו הליך (בשא 13476/05).

כל הצדדים, לרבות הגב' רבקה ברוך באופן אישי, שנכחה באולם, הביעו הסכמה לאותו מהלך ומשכך, הוזמן התיק על ידי מהארכיב לאחר שהועבר לשם בעקבות דיון שהתנהל בפני כב' השופט ישעיה ביום 22.1.06, שם הוסכם כאמור על העברת הסכסוך לבוררות, ועתה ניתנת על ידי החלטה בטענות הסף, כפי שהועלו.

טענות הצדדים:

בהמרצת הפתיחה, שהוגשה על ידי עו"ד סלטון, כמנהל עזבונה של שמחה ברוך ז"ל, עתר הלה להצהרה לפיה הסכם שנחתם בין המנוחה לבין הגב' שושנה בן דרור ביום 13.2.89 הינו בטל ומבוטל והעסקה שנכרתה במסגרת אותו הסכם בטלה עקב הפרתה על ידי הגב' בן דרור או המשיבים האחרים וכן עתר להצהרה על בטלות פסק דין מיום 11.9.94 שאישר הסדר פשרה מאותו מועד, מחמת הפרתו על ידי הגב' בן דרור והקרן לטיפול בחסויים.

במענה, הוגשה הבקשה הנוכחית, בה העלתה הגב' בן דרור שורה של טענות, שלטענתה יש בהן כדי להצדיק את סילוק התובענה על הסף.

לשיטתה, הרי שמתקיים בצדדים הכלל של מעשה בית דין, כשמנהל העזבון מושתק מלטעון את הטענות כפי שהועלו על ידו, הן מחמת השתק עילה והן מחמת השתק פלוגתא ובנוסף מנוע מלהעלות טענות חדשות.

הגב' בן דרור הוסיפה וטענה לקיומו של השתק שיפוטי וכן להתיישנות הטענות.

במענה, הגיב עו"ד סלטון בהרחבה והסביר על שום מה ולמה הרי שלדעתו אין לסלק את התובענה על הסף, שעה שמדובר בהסכם שהושג על דרך של ניצול מצוקת המנוחה, שהייתה פסולת דין ועוד טענות, כמפורט על ידו בהרחבה.

דיון:

כפי שיבואר להלן בהרחבה, אני סבור שהבקשה בדין יסודה וכי יש להורות על דחיית התובענה על הסף  משורה ארוכה של טעמים, כל אחד מהם כשלעצמו, בוודאי בהצטברם יחדיו.

אני רק חייב להעיר, שבמעט רצון טוב ובגישה עסקית נכונה, ניתן היה לסיים את ההליך לטובת כל הצדדים במתכונת מוסכמת, לפני עת ארוכה ומקרה זה מוכיח שנקיטת הליכים משפטיים, מעניינים ככל שיהיו, אינה חזות הכל. במקרה הנוכחי, גורמים ההליכים הבלתי נגמרים לכך שבמשך שני עשורים בקירוב, אין מחולק עזבונו של המנוח גיל בן דרור ז"ל, באופן שכל הצדדים יוצאים מכך נפסדים.

במה דברים אמורים?

המנוח גיל בן דרור ז"ל, היה נשוי לגב' שושנה בן דרור והוא היה גם בנה של הגב' שמחה ברוך ז"ל.

משהלך לבית עולמו, ניתן אחריו צו ירושה, עוד ביום 24.4.88 (תיק עזבונות מחוזי תל אביב 2710/87), לפיו יורשותיו הן אמו ואשתו, בחלקים שווים.

לא יצאו ימים רבים ובין שתי היורשות נכרת הסכם מיום 13.2.89, שנערך לפני נוטריון, כעולה מהאישור הנוטריוני של עו"ד לזר קירשנר, לפיו מכרה הגב' שמחה ברוך ז"ל את חלקה בעזבון המנוח לכלתה, הגב' שושנה בן דרור, תמורת הסך של 190,000 ש"ח, כמתואר בסעיף התמורה שבהסכם.