החלטה בתיק בשא 1345/05

א.         ההליך :

1.         לפני ערעור על החלטתו של הנאמן בפשיטת רגלו של החייב, אשר דחה את בקשת המבקש, אשר עבד עבור החייב, להארכת מועד להגשת תביעת חוב אשר חב לו החייב בגין שכר עבודה שלא שולם, בהתאם לפסק דין שניתן לחובת החייב ולטובת המבקש על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

2.         ביום 11.07.02 ניתן צו לכינוס נכסיו של החייב, על פי בקשת אחת מנושותיו. ממועד זה החל מניין הימים הקבוע בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן - הפקודה), הקצוב לנושי החייב להגשת תביעות חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

ביום 22.09.02 הוכרז החייב כפושט רגל, כאשר עו"ד שרגיל מונה כנאמן בפשיטת רגלו.

3.         עולה, כי ביום 11.01.03 הסתיים מניין הימים, הקצוב לנושים להגשת תביעות חוב כנגד החייב. חרף זאת, הגיש המבקש תביעת חוב נגד החייב רק ביום 28.11.04, כאשר אליה צירף גם בקשה להארכת מועד.

4.         כאמור, דחה הנאמן את הבקשה להארכת מועד, מן הנימוק שלא הובא בפניו כל טעם מיוחד כקבוע בסעיף 71 לפקודה.

ב.         טענות המבקש :

5.         בערעורו, טוען המבקש כי לא היה מודע לצו לכינוס נכסי החייב שניתן ביום 11.07.02. לטענתו, כל אותה עת פעל בחוסר ידיעה תוך נסיונות לגביית החוב הפסוק לטובתו. בכלל זה הוגשו במועדים שונים בקשות למתן צווי מאסר וכן בקשות לעיקולים אצל צדדים שלישיים.

ביום 28.10.04, במסגרת ההליכים בתיק ההוצל"פ שפתח המבקש כנגד החייב, זומן האחרון לחקירת יכולת בפני ראש ההוצל"פ. במסגרת החקירה הציג החייב פסק דין שניתן ביום 22.09.03 ואשר מכריז עליו כפושט רגל. רק במועד זה, נודע הדבר למבקש והוא מיהר ופנה לכנ"ר לצורך קבלת פרטי הנאמן ותוך זמן קצר הגיש את תביעת החוב לנאמן.

ג.          תגובת הנאמן :

6.         תגובת הנאמן מתבססת על הוראות סעיף 71(ב) לפקודה, במשולב עם הוראת תקנה 76(א) לתקנות פשיטת הרגל התשמ"ה-1985. לשיטתו, על פי סעיף 71(ב) לפקודה, רשאי הנאמן להאריך את המועד מעבר לתקופת ששת החודשים, רק מטעמים מיוחדים שירשמו. לגישתו, בחלוף שישה חודשים מתיישנת עילת תביעתו של המבקש התיישנות מהותית, אשר גורמת לפקיעת הזכות, וזאת בהסתמך על האמור בד"נ 36/84 רג'ין טייכנר נ' אייר פראנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1) 589, 620, וכן בבש"א 706/03 גיא נ' עו"ד ראובן שרגיל, הנאמן על נכסי הרצל משה חי (לא פורסם).

מוסיף הנאמן וטוען, כי אי ידיעת הנושה, כי החייב מצוי בהליכי פשיטת רגל, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וזאת בהסתמך על שורה של פסקי דין: ע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 98(1) 94; בש"א 6444/03 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' הכונס הרשמי (לא פורסם), וכן בש"א (ת"א) 18584/01 לבידי זהב בע"מ נ' שדה, תק-מח 2001(3), 10878 בו נפסק:

"משמעותו של סעיף זה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב, אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה מכוון קודם כל, ובעיקר, אל חובות 'שאינם שנויים במחלוקת' מהבחינה המהותית, ואשר לא היתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד".

ד.         דיון:

7.         עובדות שאינן במחלוקת :

            א.         מועד ששת החודשים, הקצוב להגשת תביעות חוב תם ביום 11.01.03.

            ב.         ההודעות על מתן צו הכינוס לנכסי החייב פורסמו כדין.

            ג.          הנושה הגיש את תביעתו רק ביום 28.11.04.

ד.         החייב לא דיווח על חובותיו, כפי שנדרש בצו הכינוס, ולא מסר דו"ח על עסקיו, שכן לו היה נוהג כך הרי שהמבקש היה מקבל על כך הודעה במועד.

ה.         אין חולק על כך כי למבקש לא היתה ידיעה של ממש, להבדיל מידיעה קונסטרוקטיבית, על דבר מתן צו הכינוס שהוצא נגד החייב.