החלטה בתיק בשא 1345/04

1.      ביום 4.5.2004 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בו נדחתה ברובה תביעת המנוח סואיסה סלומון ז"ל.

2.      בתו, אסתר סויסה, הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. בהחלטה מיום 28 ביולי 2004 נקבע כי המועד להגשת ערעור מוארך, וכי הודעת ערעור תוגש בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקשת ההחלטה.

3.      ביום 17.8.2004 הגישה המבקשת בקשה נוספת, וביקשה להאריך את המועד להגשת ערעור מטעמה, וזאת לנוכח התמשכות ההליכים לקבלת סיוע משפטי. ההחלטה נשלחה לתגובת המשיבות.

4.      בהחלטה מיום 12.9.2004 נקבע כי המבקשת תמציא את הבקשה לב"כ משיבה 2. 

5.      עקב תקלה, התיק לא הובא לעיוני עד לחודש אפריל 2005, ואז התברר כי במהלך התקופה מיום 17.8.2004 הוגשו מסמכים נוספים לתיק:

5.1.   ביום 14.9.2005 הגישה המבקשת מסמך הנחזה להיות "הודעת ערעור" על פסק הדין.

5.2.   ביום 10.10.2004 הגישה המבקשת הודעה לפיה הבקשה להארכת מועד כבר לא רלבנטית, לנוכח הגשת הודעת הערעור.

6.      בהחלטה מיום 4.4.2005 קבעתי כי המשיבות יגיבו לבקשה להארכת מועד נוספת, שהוגשה ביום 17.8.2004.

7.      משיבה 1 הודיעה כי היא מתנגדת למתן ארכה מנימוקים אלה:

7.1.   לערעור שנוסחו הוגש לכב' בית הדין אין סיכוי להצליח.

7.2.   המערער עצמו נפטר, ואין הוכחה כי למבקשת יש זכות להגיש את הערעור. 

8.      משיבה 2 התנגדה לבקשת המערערת להאריך את המועד להגשת ערעור מנימוקים אלה:

8.1.   המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת ערעור, אשר הוגש באיחור של 100 ימים.

8.2.   סיכויי הערעור קלושים ביותר.

9.      המבקשת הגישה לתיק בית הדין צו ירושה, על פיו היא ואח נוסף הם יורשיו של המנוח סואיסה סולומון ז"ל.          

10.  לאחר עיון בכל החומר שבתיק, אני קובעת כי בכפוף לתשלום אגרה יש לקבל לרישום את הודעת הערעור שהוגשה על ידי המבקשת ביום 14.9.2004, מנימוקים שיפורטו להלן:

10.1.                    כאמור, בהחלטה מיום 28.7.2004 הוארך המועד להגשת ערעור. החלטה זו היא החלטה חלוטה.

10.2.                    בהחלטה מיום 28.7.2004 לא נקבע כי ימי הפגרה יבואו במניין הימים. לפיכך, על פי ההחלטה מיום 28.7.2004, בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת סוכות, היתה המבקשת רשאית להגיש את הודעת הערעור עד ליום 10.10.2004. כאמור, הודעת ערעור הוגשה ביום 14.9.2004, דהיינו בתוך המועד שנקבע בהחלטה מיום 28.7.2004.

11.  זאת ועוד.  המבקשת לא הזניחה את הטיפול בעניין הגשת הערעור. המבקשת פנתה לסיוע המשפטי בסמוך לאחר קבלת החלטת בית הדין מיום 28.7.2004, ואף הגישה בקשה להארכת מועד בשל ההליכים מול הסיוע המשפטי. בהתאם לפסיקה, עיכוב בהסדרת הייצוג מקום בו בעל הדין מעוניין בייצוג משפטי, וזכאי לייצוג כזה מאת הלשכה לסיוע משפטי, מוכר כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור (בש"א 1360/04 ניר לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 10.11.2004). אני סבורה, כי גם מקום בו בעל דין מבקש הארכת מועד להגשת ערעור עד שתינתן החלטת הסיוע המשפטי בעניין הייצוג, במיוחד כאשר הבקשה מוגשת בתוך התקופה להגשת ערעור, יש לאפשר לו למצות את ההליכים מול הסיוע המשפטי, ולהגיש בעצמו את הערעור, ככל שנדחית בקשתו. במקרה הנדון, עתרה המבקשת למתן ארכה נוספת ביום 17.8.2004, דהיינו בתוך המועד להגשת הערעור. כמו כן, הודעת הערעור הוגשה ביום 14.9.2004, זמן סביר לאחר מכן.