החלטה בתיק בשא 13419/04

בפני בקשה לדחיית התנגדות להתראת פשיטת רגל.

רקע בקצרה

1.         בתאריך 13.4.04 הוצאה התראה פשיטת רגל נגד המשיב בעקבות חוב על סך 950,000 ש"ח, כלפי המבקשת אשר מקורו בפסק בוררות שאושר על ידי בית משפט (להלן - "פסק הבורר").

הבוררות התקיימה בין הצדדים, שהינם בני זוג לשעבר, מכוח הסכם גירושין, לצורך קביעת איזון המשאבים בין הצדדים וחלוקת הרכוש המשותף ביניהם.

2.         בקשת המשיב לביטול פסק הבורר נדחתה על ידי בית משפט לענייני משפחה וערעור על פסק הדין נדחה אף הוא על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.

3.         ביום 1.7.04 הגיש המשיב התנגדות להתראת פשיטת רגל.

לטענתו, יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד כלפי המשיבה, שכן פסק הבורר הינו חלקי בלבד והבורר לא נתן פסק משלים לגבי תביעותיו הנגדיות של המשיב שהיו חלק מנושאי הבוררות.

עוד טוען המשיב כי מיד לאחר שהוא מיצה את ההליך המשפטי ופסק הבורר החלקי נשאר על כנו, הציע למבקשת הצעת פשרה ואולם המבקשת דחתה הצעה זו.

כמו כן לטענתו, הדרך הנכונה שעל המבקשת לנקוט, הינה על ידי הגשת בקשה לביצוע פסק הבורר במסגרת הליכי הוצל"פ ולא במסגרת הליכי פש"ר.

בתצהיר שצירף המשיב לבקשת ההתנגדות, הודה המשיב כי חובו כלפי המבקשת עומד על סך 106,886 ש"ח, נכון ליום 30.5.93 (אם כי לטענתו, אין להוסיף על סכום זה ריבית).

בשלב כלשהו, הגיש המשיב תצהיר משלים בו נטען כי הכרזתו כפושט רגל תגרום לאובדן מקור פרנסתו ולפגיעה אנושה בו, וכי הבקשה להכרזת פשיטת רגל הינה מוקדמת, בלתי סבירה ונוגדת את הוראת סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה.

4.         לטענת המבקשת, משהודה המשיב כי אף לאחר התביעה שכנגד ודרישת הקיזוז, יוותר חוב על סך 106,886 ש"ח, הרי שבנסיבות אלה, אין טעם לדון ולבחון את טענת הקיזוז שכן גם אם טענותיו יתקבלו אין בידם לסייע לו.

עוד טוענת המבקשת כי אין בכל טענותיו של המשיב בעניין נקיטה בהליכי הוצל"פ, הצעות פשרה וכיוצ"ב, כדי להקים עילה להתנגד לחוב פסוק ולהתראת פשיטת רגל.

5.         דין ההתנגדות להדחות.

לפי סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, פסק בורר שאושר בבית המשפט, דינו לכל דבר, כדין פסק דין של בית המשפט; לפיכך, משאושר פסק הבורר על ידי בית המשפט יכול הוא לשמש יסוד להתראת פשיטת רגל לחייב (ראה ש. לוין ו-א. גרוניס פשיטת רגל, מהדורה שניה, עמ' 69).

6.         בסעיפים 8, 9 ו-10 לתצהיר הראשון וכן בסעיף 16 לתצהיר המשלים, הודה המשיב גם אם תתקבלנה כל טענותיו כלפי המשיבה בתביעה שכנגד ובדרישת הקיזוז, עדיין יוותר חוב על סך 106,886 ש"ח. 

לפיכך, לגבי סכום זה אין למשיב כל טענה ולמעשה הוא מודה בחוב זה.

המשיב טוען כי אין להוסיף לחוב הפרשי הצמדה וריבית ואולם טענה זו דינה להדחות נוכח דחיית הטענה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בפסק דינו.

אי לכך שוכנעתי כי למשיב אין כל טענה כנגד החוב בסך 369,431 ש"ח (106,886 ש"ח נכון ליום 30.5.93 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).

7.         טענת המשיב לפיה על המבקשת לפנות תחילה למימוש פסק הדין בהליכי הוצל"פ נעדרת בסיס משפטי ואין לה על מה לסמוך.