החלטה בתיק בשא 13404/07

1.         בפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל על זכויותיה של המבקשת, במעמד צד אחד, במסגרת ב.ש.א. 11839/07.

2.         המשיב, עו"ד במקצועו, הגיש כנגד המבקשת תביעה כספית על סך של 596,725 ש"ח, בגין שכ"ט לו הוא זכאי, לטענתו, עקב שירותים משפטיים שנתן למבקשת.

3.         בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה על ידי המבקש בקשה לעיקול זמני על כספים של המבקשת אצל צדדי ג', אשר שוכרים שטחי מסחר במבנים שבבעלות המבקשת וכן, אצל בנקים מסחריים.

ביום 17.7.2007 נעתר כבוד השופט שדה חלקית לבקשת המשיב, ובשים לב לסכומים שאינם מוסכמים ואלו שנתבעים מכח הערכה בלבד, ניתן עיקול זמני, עד לסך של 480,000 ש"ח, אצל השוכרים בלבד.

4.         המבקשת הגישה בקשה לביטולו של צו העיקול זמני. חלק ניכר מהבקשה עוסק בסיכויי התביעה ואילו בחלקה השני של הבקשה, טוענת המבקשת כי המשיב לא עמד בנטל להראות כי קיים חשש סביר לפרעון פסק הדין, במדה ולא ינתן צו העיקול הזמני.

5.         במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 26.8.2007, נחקרו המצהירים מטעם שני הצדדים על תצהירים, הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, כבקשתם (לאחר ארכה שניתנה למבקשת) ומכאן החלטתי.

            ראוי להבהיר כבר בשלב זה, כי בהתאם להחלטה שניתנה במהלך הדיון מיום 26.8.07, אין בדעתי להתייחס לכתב התשובה שהוגש על ידי המשיב ביום הדיון הנ"ל, או לציטוטים מכתב תשובה זה, שנזכרו בסיכומיו.

6.         תקנה 362 הוספת תקנה 361(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

             תקנה 374(ב) קובעת כי בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

התקנות קובעות, אפוא, שתי דרישות, בהן על מבקש צו העיקול הזמני לעמוד. האחת - על מבקש צו העיקול להראות קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות.  השניה - המבקש נדרש להראות כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. במידה וחולף מבקש העיקול שתי משוכות אלה, הרי שעל בית המשפט לערוך איזון אינטרסים, בהתאם לתקנה 362(ב), ולשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב, צדק ומידתיות.

נטל השכנוע רובץ על שכמו של המשיב (מבקש צו העיקול) ובית המשפט דן בבקשה לצו העיקול, כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד (ראה רע"א 8420/96 דן מרגלית נגד משכן, פ"ד נא(3) 789).

7.         באשר לעילת התביעה - במסגרת כתב התביעה, פרט המשיב את יחסי הצדדים וההסכמים שנערכו ביניהם לעניין שכר הטרחה לאורך השנים, ובפרט - מאז שנת 2003 ואילך. לטענתו, סוכמו ענייני שכר הטרחה בפגישות שנערכו עם נציגי המבקשת והוא צרף לכתב התביעה העתקים ממכתביו אליה ומסיכומי פגישות שנערכו על ידיו.

המשיב טוען כי במהלך חודש מרץ 2006 ניתן צו פירוק כנגד אחת החברות הקשורות עם המבקשת (לוקי ביצוע פרוייקטים בניה 1989 בע"מ, להלן "לוקי ביצוע") וכפועל יוצא מכך, הופסקו ההליכים בחלק מהתביעות שהיו בטיפולו, ואשר היו קשורות בחברה הנ"ל. לאור הפסקת ההליכים המשפטיים, בקשה המשיבה תמחור חדש של התיקים אשר הטיפול בהם הופסק עקב צו הפירוק. נערכו פגישות נוספות בין הצדדים שבסופן נשלח על ידי המשיב למבקשת סיכום הפגישה. בנוסף, עקב דיונים נוספים בין הצדדים, נשלח למבקשת ריכוז חשבון נכון ליום 18.5.2006.

המשיב פרט בסעיף 13 לכתב התביעה את חובותיה של המבקשת כלפיו, כאשר החובות חולקו לארבעה סוגים, על פי הפירוט שניתן קודם לכן בכתב התביעה:

א.        חובות שוטפים בתקופת תשלום לפי שכ"ט חודשי - 172,500 ש"ח ומע"מ.

ב.         תיקים שתומחרו בהסכמה והטיפול בהם הסתיים במועד משלוח נספח ו' לכתב התביעה - 101,556 ש"ח.

ג.          תיקים שתומחרו בהסכמה והטיפול בהם טרם הסתיים - 203,361 ש"ח ומע"מ.

ד.         נושאים שטופלו על ידי המשיב, אולם הצדדים השאירו נשוא התמחור להסכמה מאוחרת - 58,300 ש"ח ומע"מ.

בנוסף, טוען המשיב לחובות שכ"ט נוספים בגין פרוייקט נוסף בנצרת עילית, אשר הוערכו על ידיו בסך של 60,000 ש"ח.