החלטה בתיק בשא 13399/04

בפני שתי בקשות:

א.      בש"א 13399/04 - בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, בשל מעשה בית דין ובהעדר יריבות.

ב.      בש"א 13702/04 - בקשת המשיב 1 למתן צו כנגד שאר הצדדים לענות על שאלונים.

הרקע

המבקשות הינן זכייניות להפעלת שידורי הערוץ השני, נכון לזמנים הרלוונטים לתובענה.

המשיב 1 הינו יבואן פסנתרים ובעל בית המסחר "מלניק פסנתרים" (להלן: "מלניק").

המשיבה 2 הינה רשות סטטוטורית שהוקמה לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן-1990 (להלן: "הרשות השניה").

המשיבה 3 הינה אף היא זכיינית להפעלת שידורי הערוץ השני (להלן: "קשת").

המשיבה 4 הינה רשות סטטוטורית שהוקמה לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 (להלן: "הרשות הראשונה").

בתחילת שנת 2002, הגיש מלניק תובענה בעילה נזיקית ובעילה של עשיית עושר ולא במשפט כנגד רשת, טלעד, וקשת (להלן וביחד: "הזכייניות"), וכנגד הרשות השניה והרשות הראשונה, בטענה כי במהלך השנים 1993-1998 שידרו הרשות השניה והזכייניות במסגרת שידורי הערוץ השני פרסומות סמויות למותג כלי הנגינה YAMAHA, המיובא באופן בלעדי על ידי החברה המתחרה במלניק, היא חברת כלי זמר בע"מ (להלן: "כלי זמר").

לגבי הרשות הראשונה טען מלניק כי אף היא שידרה פרסומת סמויה לכלי נגינה במסגרת שידורי הערוץ הראשון, החל באמצע שנות ה-80 ועד לסוף שנת 1998, וגם היא כללה את הופעת המותג YAMAHA.

יצויין כי מלניק הגיש באותו עניין את בג"צ 7833/96 מלניק פנחס נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, פד"י נב(3), 586 (להלן: "בג"צ מלניק"), שם הוחלט ליתן צו כנגד הרשות השניה לפיו עליה לשקול את בעיית הפרסומת הסמויה ולגבש לה הסדר סביר, בין בדרך של כיסוי שם המותג ובין בדרך אחרת. עוד נקבע כי אם ההסדר שיגובש לא יפתור את הבעיה, לדעת העותר, יהיה בידו לשוב ולהביא את הבעיה בפני בית המשפט.

בתביעתו מוסיף מלניק כי רק לאחר פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ מלניק, באוגוסט 1998, חדלה הפירסומת הסמויה לכלי הנגינה.

מלניק תובע את נזקיו הכספיים ועוגמת הנפש שנגרמה לו, בגין התקופה בה שודרו הפרסומות הסמויות, ודורש בשל כך פיצויים בסך של 3,000,000 ש"ח.

בש"א 13399/04 - סילוק על הסף

טענות המבקשות

רשת וטלעד (להלן גם: "המבקשות") טוענות כי דין התובענה להידחות על הסף מחמת התיישנות עילת התביעה במועד הגשתה, שכן לשיטתן, עילת התביעה מתייחסת לשידורים ששודרו במועדים שונים, חלקם למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התובענה, אך מאחר והתובענה ערוכה בדרך שאיננה מאפשרת דחיית חלקה בלבד, דינה להידחות במלואה על הסף מחמת התיישנות.

עוד טוענות המבקשות כי יש לדחות את התובענה על הסף בשל מעשה בית דין, שכן עילת התביעה נידונה כבר בבג"צ מלניק, והוכרעה בפסק דין סופי שניתן על ידי בית המשפט העליון.

המבקשות טוענות כי בבג"צ מלניק לא קיבל בית המשפט העליון את הטענה כי הן הפרו את הוראות החוק, וביטל את הצווים-על-תנאי שהוצאו כנגדה, ומכך למדות הן כי נקבע מעשה בית דין לפיו פעולותיהן של המבקשות היו בהתאם להוראות הדין כפי שהיו בתוקף באותה עת.

טעם נוסף שמעלות המבקשות לדחיה על הסף הינו - העדר יריבות. המבקשות טוענות כי מלניק לא ביסס בכתב התביעה את אישיותו המשפטית לצורך הגשת התביעה.

לעניין עילת התביעה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") שמציין מלניק בתביעתו, טוענות המבקשות כי יש לדחות התובענה ככל שהיא נוגעת לחוק זה, מאחר ובנסיבות הנטענות לא קמה למלניק זכות לסעדים מידי המבקשות, שכן החוק מתנה את זכות התביעה בקיומם של יחסי עוסק - צרכן, ולשיטת המבקשות מלניק אינו "צרכן" והן עינן "עוסק".