החלטה בתיק בשא 13349/05

1.         המשיבה הגישה נגד המבקשים תובענה לביטול חוזה מכר מקרקעין וכן תובענה כספית המושתתת על עילה חוזית, נזיקית ולפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.

בעלי הדין הנם קרובי משפחה (בקרבה אשר אינה מקנה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה). לפי הנטען בכתב התביעה ביום 10.9.95 "נעשה הסכם מכר מקרקעין" בין המשיבה לבין המבקשים לפיו התחייבו האחרונים להעביר לידיה נכס מקרקעין המהווה חלק מחלקה 12 בגוש 11353 (להלן: הנכס) תמורת סך של 22,500 דולר של ארה"ב. סכום זה שולם על ידה ברם חרף התחייבות המבקשים לעשות כן וחרף חתימתם על יפוי כח בלתי חוזר לא הושלמה העסקה.

היות שבזמן שחלף נרשמו שעבודים ועיקולים על הנכס לא ניתן כיום לאכוף את ביצוע העסקה. לפיכך נתבע ביטול חוזה המכר ותשלום פיצוי המבוסס על שוויו העכשווי של הנכס המוערך על ידם בסך 646,488 ש"ח (146,000 דולר) ולחלופין השבת מה ששולם, אשר נכון למועד הגשת התובענה מגיע לסך של 99,630 ש"ח.

2.         בכתב ההגנה העלו המבקשים טענות המצדיקות לדעתם לדחות את התובענה על הסף. לחלופין, הועלו טענות לגוף העניין. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הוגשה הבקשה דנן לדחיית התובענה על הסף או למחיקתה. החלטה זו מתייחסת לטענות המקדמיות שהעלו המבקשים.

3.         טענות המבקשים מופנות כלפי סמכות בית משפט זה לדון בתובענה ככל שמבוקש סעד של ביטול חוזה מכר מקרקעין. כן נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה ובכל מקרה נוכח הזמן שחלף מאז היווצרות עילה אפשרית התיישנה התובענה או שהוגשה בשיהוי ניכר, המצדיק כשלעצמו לדחותה.

4.         אין חולק, כי בהתאם לסעיף 51(א) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 הסמכות לדון בתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרעין מסורה לבית משפט השלום בעוד שהסמכות לדון ביתר התביעות בענייני מקרקעין מסורה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי. גם תביעה לביטול חוזה מכר מקרקעין מסורה אפוא לסמכות הבלעדית של בית המשפט המחוזי (ראה ע"א 476/88 אשתר נגד נפתלי פ"ד מה(2), 749 בעמ' 755).

            חרף זאת, לא מצאתי להורות על דחיית התובענה מטעם זה או על העברת ההליך לבית המשפט המוסמך, שכן סוגיית ביטול החוזה אינה העיקר. חרף ניסוח כתב התביעה הסעד העיקרי הנו כספי - פיצוי או השבה. מכתב התביעה עולה שהעסקה הנטענת, גם אם השתכללה לכלל חוזה, היה מותנה בתנאי מתלה (ראה יפוי כח בלתי חוזר המצורף לכתב התביעה) שלא התקיים תוך זמן סביר (ראה נסח רישום המצורף לכתב התביעה), כך שבנסיבות, החוזה, אם נכרת, התבטל (ראה סעיף 29 ל חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973).

למותר לציין, כי על פי הנטען בכתב ההגנה, לא נכרת חוזה מכר, כך שממילא אין צורך בביטולו.     

            התעלמתי מהעובדה שיפוי הכח הבלתי חוזר אינו מופנה למשיבה אלא לדוד שפיר (בן זוגה) ולסירוס פיימן, כך שלה לכאורה אין עילה  על פיו.

5.         הטענה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה משום שלא נאמר כי "נכרת חוזה" אלא כי "נעשה הסכם" אינה מעידה על העדר עילה. לכל היותר המדובר בעניין לשוני גרידא הניתן לתיקון. מעבר לכך, כפי שכבר צוין לעיל עולה מכתב התביעה כי בשל היות התחייבות המבקשים מותנית בתנאי מתלה, שלא התקיים, התבטל החוזה כך שעילת ההשבה או הפיצוי מושתתת על התשלום שבוצע, לטענת המשיבה, במסגרת עסקה שלא יצאה אל הפועל. 

הטענה בדבר חוסר עילה נדחית אפוא בזאת.

6.         עוד טוענים המבקשים כי דין התובענה להדחות על הסף מחמת התיישנות או שיהוי. עילת התובענה הינה כספית גרידא ואינה, כטענת המשיבה בתגובתה, זכות במקרקעין או זכות שביושר להרשם כבעלת הנכס.  המשיבה אינה תובעת אכיפת חוזה מכר (שאין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בה) אלא השבה (בעילה חוזית או מעין חוזית) או פיצוי (מכח עילה בנזיקין). מכיוון שכך, תקופת ההתיישנות הנה בת שבע שנים (ראה סעיף 5 ל חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, להלן: חוק ההתיישנות ; כן ראה ע"א 216/80 אליעזר בואיר נגד שיכון עובדים בע"מ פ"ד לח(2), 561, אשר הוזכר על ידי בא כח המבקשים בתגובתו ).

אין חולק כי ממועד תשלום התמורה על ידי המשיבה, כגרסתה, או מהמועד הסביר לאחר התחייבות המבקשים לדאוג להסרת העיקולים או השיעבודים, מועדים היכולים להיות רלוונטיים להיווצרות עילת התביעה, חלפו למעלה משבע שנים, כך שעל פניה התובענה התיישנה.

חרף האמור לעיל, לא מצאתי לדחות את התובענה על הסף מחמת התיישנות, שכן מכתב התביעה עולה לכאורה טענה לפיה במקרה דנן התקיים אחד החריגים המפסיקים את מרוץ ההתיישנות, והוא חריג ההתיישנות שלא מדעת בשל מחלתה לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. הטענה הועלתה אמנם בלשון רפה ברם מצאתי לנכון לאפשר למשיבה לפרט בתצהיר את העובדות הרלוונטיות ורק לאחר מכן להחליט האם יש בסיס לחריג האמור.

טענת השיהוי מחייבת בירור עובדתי כך שאם תדחה טענת ההתיישנות ממילא יש צורך לשמוע ראיות על מנת להכריע בה.

7.         בנסיבות, אין טעם בקיום הדיון שנקבע ליום 22.2.06 ואני מבטלת אותו.

המשיבה תגיש תצהיר כאמור בסעיף 6 דלעיל תוך שלושים יום מיום המצאת החלטה זו לידי בא כוחה, שאם לא כן תדחה התובענה מחמת התיישנות.

נקבע לישיבת קדם משפט נוספת ליום 14.6.06 בשעה 08.30.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים באמצעות פקס.