החלטה בתיק בשא 13339/07

1.         עומדות בפניי שתי בקשות שעניינם אחד: בקשת הנאמן לביטול הליך הפש"ר (בש"א 13339/07), כיוון שהחייבת לא עומדת מזה תקופה ארוכה בתנאי סילוק הפיגורים שנקבע בצו ההפטר ו/או בתשלומים החודשיים; וכן תגובתה של החייבת לבקשה זו (בש"א 751/08) שמשום מה, נפתחה ותויקה כבקשה נפרדת.

            ב-31.3.08 קיימתי דיון בבקשות. החייבת לא התייצבה לדיון, לטענת בא כוחה, מחמת מחלה והיותה בגבס.

ההליכים בתיק (תמצית)

2.         ביום 19.1.00 הוכרזה החייבת פושטת רגל, בהסכמת ב"כ הנושה עו"ד מטר, שמונה לנאמן על נכסי החייבת [הנאמן]. על החייבת הוטל תשלום חודשי בסך 300 ש"ח ובשלב מאוחר יותר, הוגדל סכום זה לכדי 600 ש"ח.

            ביום 28.12.06 ניתן לחייבת הפטר מותלה ונקבע כי "הצו יהיה סופי עם הודעת הכונ"ר כי אין חוב פיגורים לקופת פשיטת הרגל".

            בהודעת הכונ"ר מיום 25.1.07 נמסר כי פיגורי החייבת בתיק עומדים על 13,800 ש"ח. לפיכך, הוריתי לה: "לפעול לסילוק מלוא סכום הפיגורים על מנת שתהיה זכאית להפטר" וכן להבהיר "מתי וכיצד בכוונתה לשלם סכום זה" (החלטה מיום 29.1.07).

            לאחר שהחייבת הגישה בקשה לעיון מחדש בתנאי ההפטר (בש"א 1966/07), קבעתי כי "חסד נעשה עם החייבת, בהתחשב במצבה שעל אף אי ציות לצווי ביהמ"ש ועל אף התנגדות הנושים, ניתן לה הפטר מותנה". כן הוריתי לה לשלם את הסך 13,800 ש"ח ב-6 תשלומים שווים, החל מחודש 4/07, ולא "לא תוכל החייבת לזכות בהפטר" (החלטה מיום 21.3.07).

            דא עקא, מאז ניתנו ההחלטות הנ"ל לא שילמה החייבת מאומה על חשבון הפיגורים ולמעשה, מזה כשנתיים שאיננה משלמת את התשלום החודשי, כך שחוב הפיגורים רק הולך וגדל.

טענות הצדדים

3.         בתגובתו מיום 5/11/07, טען הכונ"ר כי יש מקום לבטל את צו ההפטר המותלה שניתן לחייבת, אך לשיטתו אין לבטל את ההליך, המתנהל מזה כ-8 שנים.

            מחוו"ד הכונ"ר עולה כי לא היתה התנגדות מצדו להכרזת החייבת פושטת רגל, הואיל ולא היתה מעורבת בעסקי בעלה לשעבר, שנהג להכריח אותה לחתום על שיקים ולהכותה. הכונ"ר אף המליץ בשעתו ליתן לחייבת הפטר לאלתר, נוכח נכותה הצמיתה בשיעור כ-75%. רק לאחר שהתברר כי גם בעלה לשעבר של החייבת הגיש בקשה לצו כינוס וכי עשויה לצמוח תועלת לנושים מקיום ההליכים, חזר בו הכונ"ר מהמלצתו להפטר לאלתר בעניינה של החייבת.

            עוד לטענת הכונ"ר, הגם שלא ניתן להתעלם מכך שהחייבת הפרה צווי בימ"ש, הרי לנוכח מצבה הרפואי והזמן הרב שהיא מתנהלת בהליך, השאיר הכונ"ר את נושא קביעת הסכום שעל החייבת לשלם כנגד הפטרה לשיקול דעת ביהמ"ש.

4.         החייבת טוענת שהיא אישה חולנית, מצבה הגופני בכי רע ולא ניתן לצפות ממנה במצבה לשלם את הסכום שחוייבה בו.

            יש לציין כי כבר בפתח הדיון שהתקיים ב-31.3.08, חזר ב"כ החייבת על כך שמרשתו "לא מסוגלת לשלם את הפגורים ואין לה את הכסף". ב"כ החייבת הציע שהחייבת " תגיש דוחות הוצאות והכנסות ובינתיים היא תשלם את ה-600 ש"ח" (כלומר, את התשלום החודשי) ולחלופין, "שתשלם 3,000 ש"ח שזה אותו סכום שהציעה אשתו של גרושה של החייבת [אשתו השנייה] וכנגד הסכום הזה היא קיבלה הפטר..."

5.         בתגובת הכונ"ר מיום 25/2/08 נטען כי ראוי להתחשב בכך שהחייבת פעלה בשעתו להשלמת פיגוריה. מה גם שחלק מהפיגורים נוצרו בשל אי הבנה, כיוון שהסכום הופחת ובין היתר, מאחר והנאמן בעצמו השהה שלא לצורך את הפטרה של החייבת.

            הכונ"ר חזר על טענתו "שיש להתחשב במצבה הבריאותי של החייבת ומשך שהותה בהליך לצורך הפטרה בסופו של יום" (ההדגשה במקור-ח.ה).

6.         הנאמן בתשובתו מיום 13.2.08 שב וטען כי מאז ניתנה החלטת ההפטר לא שילמה החייבת אף לא אגורה שחוקה. למעשה, בארבע השנים האחרונות כמעט ולא שילמה דבר לקופת פשיטת הרגל וחוסר תום ליבה "זועק לשמים".

            הנאמן חוזר על סברתו כי החייבת עשתה ו/או עושה שימוש בחשבונות בנק הרשומים ע"ש בנותיה ומדגיש, כי היא מנעה ממנו לחקור את בנותיה על כך.

            בתשובה לתגובת הכונ"ר הבהיר (4.3.08) הנאמן כי החייבת איננה עומדת בתשלומים החודשיים מאז 2005. לא ברור כיצד הכונ"ר טוען כי חלק מהפיגורים הם תוצאה של "אי הבנה". "מי שגרר ומשך את ניהול התיק הוא החייבת ובא כוחה בריבוי בקשות הסרק שהגישו, ובכלל זה נגד הנאמן,...", טען.

            הן בתגובתו והן בדיון בפניי רמז הנאמן כי הכונ"ר במקרה זה יוצא מגדרו לטובת החייבת ועושה לה מעין "הנחות", שאינן ממין העניין. יש לציין כי הנאמן מייצג את הנושה העיקרית, גב' ג'אנית מטר, שהינה אחותו.