החלטה בתיק בשא 13296/07

פתח דבר

1.         מונחת בפניי בקשה שהגישה המבקשת, מועצה מקומית גבעת שמואל (להלן: " המבקשת"), למתן צו מניעה זמני המורה למשיבה, מיתב - מים תיעול וביוב בע"מ (להלן: " המשיבה"), להימנע מלנקוט נגדה הליכי גביה על פי פקודת המיסים (גביה) (להלן: " הבקשה").

המשיבה היא תאגיד סטטוטורי למתן שירותי מים וביוב שהוקם על ידי עיריית פתח תקוה מכח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א- 2001 (להלן: " חברה למתן שירותי מים וביוב" ו- " חוק תאגידי מים וביוב"; תעודת ההתאגדות ורישיון ההפעלה צורפו כנספחים א ו- ב לתצהיר שניתן בתמיכה לתשובתה לבקשה; להלן: " התשובה" ו- " תצהיר התשובה"). החל מיום 1/1/04 נכנסה המשיבה בנעליה של עיריית פתח תקוה - והיא אמונה על אחזקת מערכות המים והביוב בתחומה של העיר, וכן על גביית תשלומים מן הצרכנים עבור שירותי המים והביוב שהיא מספקת להם.

רקע עובדתי

2.         במהלך שנות ה- 90, שנים רבות טרם היווסדה של המשיבה, הוקמו בתחום שיפוטה של העיר פתח תקוה קווי ביוב - שנועדו לסלק שפכים מתחומה אל צנרת בין עירונית שמוליכה למכון לטיהור ולטיפול בשפכים. קווים אלה משמשים מאז ועד היום גם את המבקשת - אשר מזרימה את שפכיה אליהם, ומשם הם זורמים עם השפכים של העיר פתח תקוה אל הצנרת הבין עירונית ואל מכון הטיהור.

ביום 18/3/04 הגישה עיריית פתח תקוה תביעה כספית על סך 12,852,673ש"ח נגד המבקשת, בטענה שלפיה על המבקשת להשתתף כפי חלקה בהוצאות ההקמה, האחזקה והשימוש במערכת הביוב (כתבי הטענות צורפו כנספחים ג ו- ד לתצהיר התשובה). יוער כי הדיון בתביעה זו הועבר למסלול של גישור.

            עם היווסדה של המשיבה (ביום 1/1/04 כאמור) העבירה עיריית פתח תקוה לאחריותה של המשיבה את אחזקת מערכת הביוב העירונית. את פעילות האחזקה מממנת המשיבה, על פי הוראת סעיף 152 לחוק תאגידי מים וביוב, באמצעות אגרת ביוב שהיא גובה מצרכני שירותי הביוב שבתחומי העיר פתח תקוה - בהתאם לתעריף אגרת הביוב שקבוע בחוק העזר לפתח תקוה (ביוב), התשנ"ו- 1996 [שהותקן מכח חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב- 1962].

3.         ביום 2/5/07 שלחה המשיבה למבקשת דרישת תשלום על סך 3,453,110ש"ח בגין  שירותי הולכת שפכים שסיפקה לה בשנים 2004 עד 2006 - על פי חיוב בסך 0.81ש"ח עבור כל מ"ק ביוב שהועבר על ידי המבקשת דרך מערכת הביוב העירונית של פתח תקוה לצנרת השפכים הבין עירונית, לא כולל מע"מ (להלן: " דרישת התשלום"; צורפה כנספח ו לתצהיר התשובה). עוד צוין בדרישת התשלום כי אמנם חל עיכוב מצידה של המשיבה בהוצאתה, אך זאת כתוצאה ממחלוקת שהתגלעה בין המשיבה לבין איגוד ערים דן בנוגע למסירת נתוני כמויות השפכים שהוזרמו על ידי המבקשת.

במכתבים מיום 3/6/07 ומיום 17/6/07 הודיעה המבקשת למשיבה כי היא דוחה את דרישת התשלום - בטענה כי המשיבה רשאית לגבות אגרת ביוב אך ורק מצרכנים שבתחומה של עיריית פתח תקוה; והמשמעות היא שאין לה כל סמכות לגבות אגרה כאמור מרשות מקומית שמחוץ לתחום זה (המכתבים צורפו כנספחים ד ו- ה לתצהיר שניתן בתמיכה בבקשה; להלן: " תצהיר המבקשת").

משהמבקשת לא נענתה לדרישת התשלום, ביום 17/6/07 שלחה לה המשיבה התראה לפני נקיטת הליכי גביה מכוח פקודת המיסים (גביה) (ההתראה צורפה כנספח ג לתצהיר המבקשת). המבקשת מצידה עתרה לבית המשפט ביום 24/6/07 למתן צו הצהרתי שיקבע כי דרישת התשלום הוצאה על ידי המשיבה בחוסר סמכות ועל כן היא בטלה (ת.א. 1984/07; להלן: " התובענה"); בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת גם לקבלת הצו הזמני נושא הדיון דכאן, שיורה למשיבה להימנע מלנקוט נגדה הליכי גביה.

4.         כבוד סגן הנשיא י' זפט הורה על מתן צו מניעה ארעי כמבוקש, וקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים ליום 15/7/07 (ראו החלטה מיום 24/6/07). לבקשת ב"כ הצדדים הדיון בבקשה נדחה (ראו החלטת סגן הנשיא י' זפט מיום 16/8/07), ונערך בפניי בהיותי שופטת תורנית ביום 21/8/07 - שאז הגיעו המבקשת והמשיבה להסכמה כי הסכסוך בתובענה יועבר להליך של גישור, וכי כל עוד לא נקבע אחרת הצו הארעי יעמוד בתוקפו (ראו: פרוטוקול והחלטה מיום 21/8/07). משכשל הליך הגישור, פנתה המשיבה בבקשה לחדש את הדיון בבקשה. סגן הנשיא בהחלטתו מיום 11/12/07 קבע כי אין עוד מקום לקיים דיון במעמד הצדדים באשר הצדדים שטחו את טענותיהם זה מכבר בדיון שהתקיים ביום 21/8/07, ומשכך הועברה הבקשה לטיפולי להכרעה בה לגופה.

טענות הצדדים בבקשה

5.         לטענתה של המבקשת, חוק תאגידי מים וביוב מעניק למשיבה סמכות לגבות אגרת ביוב אך ורק מצרכנים שבתחום הרשות המקומית שהקימה אותה, קרי בתחום עיריית פתח תקוה, ואין מקום לספק כי המשיבה אינה נמנית עימם. המבקשת מוסיפה כי סעיף 40 לחוק תאגידי מים וביוב הוא סעיף ספציפי שמתייחס למצב המיוחד שבו חברה למתן שירותי מים וביוב מספקת לרשות מקומית שמחוץ לתחומה שירותי הולכת שפכים - והוא קובע באופן שאינו משתמע לשני פנים כי התמורה בגין שירותים אלה תיקבע בהסכמה בין הצדדים. משכך, מסכמת המבקשת, המשיבה אינה רשאית להטיל חיוב כלשהו על המבקשת מבלי לקבל את הסכמתה לכך מראש, וכזו לא ניתנה במקרה דנן; ממילא המשיבה אף אינה זכאית לנקוט נגד המבקשת בהליכי גביה מכוח פקודת המיסים (גביה).

            המשיבה טוענת כי מאז הקמתה היא מספקת למבקשת שירותי ביוב באמצעות מערכת הביוב העירונית של פתח תקוה, ועל כן ברי כי על המבקשת לשאת בתשלום האגרה בגין מתן שירותים אלה - בדיוק כפי שעושים כל צרכניה האחרים של המשיבה, שהמבקשת אינה נבדלת מהם. לגרסתה של המשיבה, לא יתכן שמחד גיסא המבקשת תטען כי היא זכאית לקבל מאת המשיבה שירותי הולכת שפכים, ומאידך גיסא תטען כי למשיבה אין סמכות לגבות את התמורה לה היא זכאית בגין מתן שירותים אלה.

דיון

6.         אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם זכאותה של המשיבה לתמורה מצד המבקשת בגין שירותי הולכת השפכים שהיא מספקת לה החל מיום 1/1/04. עיקר הפלוגתא ביניהן הוא אפוא בנושא גובה התמורה לה זכאית המשיבה ובשאלת סמכותה של המשיבה לנקוט נגד המבקשת בהליכי גביה על פי פקודת המיסים (גביה).

            אתייחס אפוא לשני העניינים שבמחלוקת:

לעניין גובה התמורה - חוק תאגידי מים וביוב הוא המקור הנורמטיבי לפעילותן של חברות למתן שירותי מים וביוב כדוגמת המשיבה; וסעיף 102 לחוק זה (שמצוי בפרק שדן בכללים לחישוב עלות ותעריפים) מורה כי מועצת רשות מקומית, אשר הסמיכה חברה למתן שירותי מים וביוב לפעול בתחומה, היא זו שתקבע את התעריפים לתשלומים שתגבה האחרונה מצרכניה - כאשר סעיף 152 לחוק מוסיף הוראת מעבר, שלפיה כל עוד שלא נקבעו תעריפים כאמור יוסיפו לחול התעריפים שנקבעו לפי כל דין והיו בתוקף ערב תחילת פעילותה של החברה למתן שירותי מים וביוב. במקרה דנן, מועצת העיר פתח תקוה טרם קבעה תעריפים לגביה על ידי המשיבה, ולפיכך המשיבה גובה מצרכניה אגרת ביוב על פי התעריפים הקבועים בחוק העזר לפתח תקוה (ביוב), התשנ"ו- 1996 אשר היה בתוקף ערב תחילת פעילותה של המשיבה.

ואולם, חוק תאגידי מים וביוב קובע דין שונה לעניין קביעת תעריף התמורה לה זכאית חברה למתן שירותי מים וביוב במקרה שבו היא נותנת שירותי הולכת שפכים לרשות מקומית שאינה בתחום פעילותה: