החלטה בתיק בשא 13250/06

לפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה מטעם הנתבעים, ונתמכה בתצהיריהם של הנתבעים 4 ו-5 (אציין, כי לא ברור מדוע בפתח הבקשה נטען, כי בקשת הרשות להתגונן היא חלופית).

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים, בה עתר לחייבם בסכום של 3,851,151 ש"ח , בגין התחייבותם של הנתבעים 1-3 על פי הסכם ההלוואה שנערך בין הצדדים, למטרת מימון פרוייקט בנייה במקרקעין המצויים בבת ים.  על פי הנטען, הנתבעים 4 ו-5 ערבים להתחייבותם של הנתבעים 1-3.

לכתב התביעה צורפו, בין היתר, בקשת ההלוואה עליה התבסס התובע וכן הסכם ליווי ואגרת חוב, עליו התבססו הנתבעים בבקשת הרשות להתגונן.

לטענת הנתבעים, במקביל להלוואה הראשונית שניתנה להם, התחייב התובע גם לסייע במתן ליווי לפרוייקט הבנייה.

במסגרת תצהיריהם, מפרטים הנתבעים 4 ו-5 את האירועים העובדתיים שקדמו לעריכת שני ההסכמים. על פי הנטען, התובע הביע עניין בפרוייקט והסכים עקרונית למתן ליווי לפרוייקט, וערך בדיקות רבות, בטרם רכישת הקרקע. ביום 19/3/00 נערכה חוות דעת שמאית על ידי מר האושנר, השמאי מטעם התובע, שלפיה שווי המקרקעין הוא 2,250,000$ , ובמקביל, פנו הנתבעים לחברה כלכלית, שהעבירה לתובע תכנית עסקית בנוגע להיקף ההכנסות מהפרוייקט כמלון דירות.  בנוסף, טוענים הנתבעים 4 ו-5 כי מר האושנר ערך תחשיב שהעריך את שווי הבניין בלמעלה מ- 6,400,000$, כשהרווח היזמי עמד על למעלה מ-1,000,000$.  לטענתם, מדובר היה בפרוייקט בר ביצוע, שכן בשלב שבו ניתנה חוות הדעת, אישרה הוועדה המקומית את שינוי הייעוד לבית מלון ואת ההקלות שהתבקשו לצורך כך.

לטענת הנתבעים 4 ו-5, כוונת הצדדים היתה, שהתובע יעניק ליווי גם לשלב פיתוח המקרקעין ולא רק לרכישתם, ואלמלא כן, הנתבעים לא היו מתקשרים עם התובע בהסכם ההלוואה.  הנתבעים 4 ו-5 טוענים, כי נכונותם לשמש כערבים להתחייבויות הנתבעים 1-3 ניתנה בהסתמך על מצגים והתחייבויות של נציגי התובע, לפיהם הם לא צפויים להיתקל בקשיים בקבלת ליווי לפרוייקט.  הנתבעים 4 ו-5 מבססים את טענתם על מכתבים שונים מטעם התובע, על טיוטת הסכם מסויימת וכן על נוסח הדברים בפתח בקשת ההלוואה (אציין, כי התצהירים לא נתנו הפנייה מדוייקת לחלק מהנספחים להם).

על פי הנטען,  בשלהי שנת 2002, הודיע התובע כי הוא לא יעמיד ליווי לפרוייקט, ומשהפנו הנתבעים 4 ו-5 להסכמות הקודמות בעניין, טען התובע כי בכל מסמכי ההבנות וטיוטות ההסכם מופיעה פיסקה הקובעת כי טרם ניתן אישור מוסדות התובע לליווי.

הנתבעים 4 ו-5 טוענים, כי בנסיבות אלה, ובהעדר ליווי לפרוייקט, לא עלה בידי הנתבעת 1 לסיים את התכנון ולפעול לקבלת היתרי הבנייה, והתובע החל בהליכי מימוש. 

בנסיבות אלה, לטענתם, ערבותם בטלה ומבוטלת, והנתבעים כולם זכאים להיפרע מהתובע בגין הנזקים שנגרמו להם בקבות אופן התנהלות התובע.

על פי הנטען, במהלך שנת 2002 נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבעים, ומונה כונס נכסים מטעם התובע.  כונס הנכסים פנה למר האושנר לצורך מתן חוות דעת שמאית, ובחוות דעתו מיום 7/7/04 קבע מר האושנר כי שווי הקרקע הוא 1,000,000$ (כלומר הפחתה של כ-50% משווי הקרקע, ביחס לחוות הדעת הקודמת).

הנתבעים 4 ו-5 טוענים כי לאחר מכן, נמכר הנכס תמורת 900,000$, מחיר הנמוך באופן משמעותי מערכו האמיתי של הנכס, וזאת בעקבות רשלנותו של התובע, כשבכל אותה תקופה, המשיך התובע לחייב את חשבון הנתבעים 4 ו-5 בחיובי ריבית חריגה, ובמקביל, סירב לפעול על פי הסכם הליווי.   מתוך הסכום האמור, שילמו הנתבעים לתובע סכום של 680,000$, על פי סיכום שנערך מראש.

לטענת הנתבעים 4 ו-5, התנערותו של התובע והפרת ההתחייבות למתן ליווי מנעה מהנתבעת 1 את הרווח הצפוי מביצוע הפרוייקט, שעל פי התחשיב הראשוני שערך מר האושנר, צפוי היה להסתכם ב-1,000,000$.  לפיכך, לטענתם, מכל סכום שייפסק לטובת התובע, יש להפחית את הרווח הצפוי האמור, בסך 1,076,667$ (לא ברור מהיכן נובעת העלייה המסויימת בסכום).  בנוסף, לטענתם, יש לקזז את כל חיובי הריבית החריגה שבה חוייבו הנתבעים בשל השיהוי במכירת הנכס על ידי כונס הנכסים.

הנתבעים 4 ו-5 טוענים, כי הנתבעת 1 שילמה את חיובי הריבית בשלב ההתחלתי של ההתקשרות, ובשנת 2005 שילמה סכום של 680,000$ (עם מכירת הנכס), ולכן לא ברור מהו מקור גובה החיוב הנתבע.  לטענתם, הם פנו לב"כ התובע לצורך קבלת מסמכים הקשורים ללוח הסילוקין, והיא הסכימה להמצאת חלק מהם, אלא שבשל משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, טרם הושלמה העברת המסמכים.

הנתבעים עותרים, בפתח הבקשה, להורות לתובע למסור להם את כל המסמכים המאוזכרים בנספח י"א לתצהיריהם, וכן להתיר להם להגיש תצהיר משלים בצירוף חוות דעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים.

בנוסף, עותרים הנתבעים, להתיר להם להגיש הודעת צד ג' כנגד מר עודד האושנר, מהטעם שההפחתה של כ-50% משווי הקרקע אינה סבירה.

בתגובתו, טען התובע, כי הנתבעים לא נשאו בנטל השכנוע המוטל עליהם לצורך מתן רשות להתגונן, וכל טענותיהם כלליות וסתמיות.

בדיון מיום 16/1/08 נערכה חקירה נגדית של הנתבע 4.

בסיכומיהם, חזרו הנתבעים על הטענות שנטענו בתצהיריהם של הנתבעים 4 ו-5, אלא שהפעם, מטבע הדברים, הועלו טענות אלה מטעם הנתבעים כולם.

הנתבעים מדגישים, כי מבחינתם, לא היה כל טעם ליטול הלוואה מהתובע כעיסקה עצמאית, שלאחר מימושה אין כל התחייבות נוספת מצידו. לטענתם, התובע מנסה לאכוף את התחייבותם של הנתבעים מכוח הסכם ההלוואה, תוך התעלמות מהתחייבותו שלו ליתן ליווי לפרוייקט.