החלטה בתיק בשא 1323/05

1.         המדובר בבקשה של הנתבעים 3 - 1 (להלן: "המבקשים"), לתיקון כתב הגנה, וזאת על ידי הוספת טענות התיישנות, שיהוי, העלאת הטענה של גרימת נזק ראייתי עקב השיהוי, וכן התייחסות פרטנית לטענות שהועלו בכתב התביעה.

            המבקשים צירפו לבקשה תצהירים שלהם, בהם ציינו כי לא ראו את כתב ההגנה שהגיש ב"כ הקודם, ורק לאחר שמינו את עו"ד ג'אנם - ב"כ הנוכחי - הם נוכחו לדעת כי ב"כ הקודם לא העלה את הטענות הנ"ל.

2.         ב"כ המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב"), התנגד לבקשה וטען, כי מאחר והמבקשים לא העלו את הטענות הנ"ל בהזדמנות הראשונה, לכן על פי סעיף 3 לחוק ההתיישנות - תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") נחסמה בפניהם הדרך להעלות טענות אלה. בנוסף, העלה ב"כ המשיב טענות לגופו של עניין בכל הנוגע לסיכויים שבית המשפט יקבל טענות אלה אם לאו.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, נראה לי כי יש להפריד את הדיון בין טענת ההתיישנות לבין הטענות האחרות:

            א.         טענת ההתיישנות:

            סעיף 3 לחוק ההתיישנות קובע:

"אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה".

            בע"א 580/73 אליהו טויטו נ. פנחס ביטון, פד"י כח(2) 527 נקבע כי:

"הייתה לנתבע הזדמנות לעורר את הטענה בכתב הגנה והוא לא עשה כן, לא באותו מסמך ולא קודם לכן".

            בעמ' 528 נקבע:

"ואין צורך לומר כי אין אנו מעניקים זכויות יתר לנתבע בשל כך שלא היה לו ייעוץ משפטי".

            בהמשך בעמ' 529 נקבע:

"טענה שלא נטענה בהזדמנות הראשונה שהייתה לנתבע, אין לראותה כאילו בכל זאת נטענה בתוקף למפרע כביכול".

            בע"א 516/84 מאיר לובמן נ. שמואל פיק, פ"ד מא(3) 472, בעמ' 475 נקבע:

"יהא משקלה של טענה זו אשר יהא, הרי לא נוכל להיזקק לה שכן המשיבים לא העלו את הטענה בכתב הגנתם בבית המשפט המחוזי והיא מופיעה לראשונה רק בסיכומיהם לבית המשפט שם. מצוות סעיף 3 לחוק ההתיישנות תשי"ח - 1958 היא כי "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". הוראת סעיף 3 הנ"ל היא החלטית ואין סיבה שלא להחילה על מקרה בו הייתה לנתבע הזדמנות לעורר את הטענה בכתב הגנתו והוא לא עשה כן".

            בענייננו, המבקשים היו מיוצגים על ידי עו"ד מוחמד סרחאן אשר הגיש כתב הגנה בשמם, לכן על פי סעיף 3 לחוק ההתיישנות ולאור הפסיקה של בית המשפט העליון, הייתה להם הזדמנות ראשונה להעלות טענה זו, והם החמיצו אותה. יתירה מזו, מעיון בתיק עולה, כי אף בתאריך 16/11/04 התקיימה ישיבה במעמד ב"כ הקודם של המשיבים. גם בישיבה זו לא מצא ב"כ הקודם של המבקשים לנכון להעלות טענה זו, לאור זאת אין כל מקום להידרש לטענה זו ודין הבקשה להידחות בכל הנוגע לטענה זו.

            ב.         טענות שיהוי, גרימת נזק ראייתי וכן הגשת כתב הגנה מפורט:

            לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נראה לי כי בנסיבות העניין יש להיעתר לבקשה, ואלה נימוקיי:

            1:        המשיב הגיש את התביעה העיקרית לבית משפט זה בשנת 2004, וזאת למתן פסק דין הצהרתי, צו עשה ומינוי שלוחים חדשים, תביעתו הושתתה על מסמכים שונים לרבות יפויי כוח נוטריוניים אשר נערכו בשנת 1953, 1952. התביעה משתרעת על פני כשמונה עמודים וכללה הסברים מפורטים וטענות עובדתיות ומשפטיות שונות, לעומת זאת, כתב הגנה אשר הגישו המבקשים באמצעות ב"כ הקודם בן עמוד אחד בלבד, אשר כלל טענות הגנה כלליות שאינן מתייחסות לשלל הטענות שהעלה המשיב בכתב התביעה.