החלטה בתיק בשא 13221/07

בפניי בקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאותיה של המבקשת.

מדובר בתביעה ע"ס 5 מיליון ש"ח (לצרכי אגרה), אשר הגישה המשיבה כנגד המבקשת, בטענה כי המבקשת לא שילמה למשיבה את אשר התחייבה לשלם עבור שירותי הסעות שקיבלה מהמשיבה, על פי התקשרות חוזית שהחלה בשנת 1997 והסתיימה בחודש יוני 2006.

בכתב התביעה נתבעים הפרשי שער דולר עבור תשלומים, אשר שולמו החל משנת 1999 ועד לשנת 2006 ועד בכלל וכן נתבעים תשלומים בחסר (על פי הנטען) החל משנת 2001 וכלה בשנת 2005 ועד בכלל.

סך החוב הנטען הינו מעל 16 (שישה עשר) מיליון ש"ח, אולם התביעה הועמדה, כפי הנאמר בה, לצרכי אגרה, על 5 (חמישה) מיליון ש"ח.

בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כי הצדדים פעלו, בשיתוף פעולה ובהסכמה מלאה, במשך 9 שנים, כי דרישותיה של המשיבה הועלו רק לאחר סיום ההתקשרות ביניהם וכי את החשבוניות לתשלום הנפיקה המשיבה עצמה.

בבקשה דנן נטען עוד, כי התביעה הינה תביעת סרק וכי המשיבה נעדרת כל יכולת כלכלית ולכן קיים חשש כבד כי, עת תידחה התביעה, לא תוכל המשיבה לשלם ההוצאות שיושתו עליה.

לבקשתה צירפה המבקשת תדפיס דו"ח המשיבה ברשם החברות, ממנו עולה, כי על נכסי המשיבה רשומים 34 שעבודים שונים, את מכתבה של המשיבה אל המבקשת מיום 4.6.06 בו מעידה המשיבה על עצמה, כי היא נמצאת "במצב כלכלי קשה ותפקודה רעוע" ומפנה לסעיפים 16 ו- 22 לכתב התביעה, בהם מציינת המשיבה עצמה את מצבה הכלכלי הקשה.

 המבקשת מבססת בקשתה על סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " החוק"), אשר זה לשונו:

" 353א ערובה להוצאות משפט

הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

            (ההדגשות, כאן ובהמשך - אינן במקור).

בטיעוניה מפנה המבקשת ללשונו של סעיף 353א' הנ"ל, ולפסיקה אשר קבעה, כי הכלל הוא שחברה בע"מ תחוייב בהפקדת ערובה. לחילופין מבוססת הבקשה על סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי תביעתה מבוססת היטב וכן, כי מצבה הכלכלי " התייצב והשתפר באופן ניכר במהלך השנה האחרונה" ולכן אין עילה לחיובה בהפקדת ערובה.

המשיבה טוענת, כי מטבע הדברים חברת הסעות רוכשת כלי רכב במימון בנקאי, הכרוך בשעבודים וכי מתוך 79 שעבודים שונים, שנוצרו במהלך השנים, הוחזרו במלואן 45.

כן צירפה המשיבה לתגובתה אישור מרואה החשבון שלה, לפיו המשיבה מבוססת כלכלית עקב עסקאות עם חברות גדולות לטווח ארוך, כי היא נוהגת להגיש דיווחיה במועד וכי אין לה כל חוב לרשויות המיסים.

בנוסף מצויין באישור, כי לחברה הון עצמי המוערך מעל 250,000 ש"ח, כך שלא תהיה לה כל בעיה לגייס את סכום ההוצאות.

דיון ;    

תיקון מספר 3 לחוק, אשר הוסיף לחוק את סעיף 353א', החזיר על כנה את סמכות בית המשפט לחייב חברה בערובה להוצאות, סמכות אשר היתה קבועה בסעיף 232 לפקודת החברות, אשר החיל כללים מיוחדים לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע, כפי שהובהר בדברי ההסבר להצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב - 2002.

הנחת המוצא היא, כי כאשר בחברה עסקינן, עלולים להיות קשיים בגביית הוצאות שייפסקו נגדה ולכן מועבר הנטל אל החברה, להוכיח " כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין", וכבר נפסק בעבר, עוד בהיות סעיף 232 לפקודת החברות על מכונו, כי " קיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים בנסיבות העניין טעמים לסתור"  - ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מ(1) 647.