החלטה בתיק בשא 13203/05

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' השופט מר א' גנון) מתאריך  15.2.05 בתיק אז' 10148/00.

2.       המשיבים רכשו דירת מגורים מאת המשיבה, ובתביעתם, שהוגשה לבית המשפט קמא, עתרו לכך שהמבקשת תחויב לשלם להם פיצויים עבור ליקויי בניה שנתגלו בדירה ופיצוי עבור נזק שאינו נזק ממון (דמתקרא - "עוגמת נפש").

3.       בבית המשפט קמא הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, ולפיה פסק הדין ניתן על פי מסמכים שהוגשו לבית המשפט קמא, ומבלי שב"כ הצדדים חקרו את העדים.

4.       בסופו של הדיון, ועל יסוד חוות דעת של מומחה, שמונה מטעם בית המשפט, חויבה המבקשת לשלם חלמשיבים סך 27,900 ש"ח עבור ליקויי בניה שנמצאו בדירה, ובנוסף לאלה חויבה המבקשת לשלם למשיבים פיצוי עבור  עגמת נפש, אותו העמיד בית המשפט קמא על סך 10,000 ש"ח. בנוסף לשני סכומים אלה חייב בית המשפט קמא את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות משפט ועוד שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ כחוק.

5.       המבקשת אינה משלימה עם פסק הדין, ועל כן הגישה ערעור. בערעורה טוענת המבקשת טענות שונות ביחס לליקויים השונים שבית המשפט קמא התייחס אליהם בפסק דינו וביחס לפיצוי עבור נזק שאינו נזק ממון שנפסק, וכן טוענת היא, כי בכל מקרה היה על בית המשפט קמא ליתן לה ההזדמנות לתקן הליקויים בעין ולא לחייבה לשלם למשיבים סכום כסף.

6.       בתאריך 20.9.05 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשתה טוענת המבקשת, כי טובים סיכוייה לזכות בערעור, ועוד טוענת היא, שאם פסק הדין יבוצע, לא ניתן יהיה לגבות מהמשיבים סכומים שישולמו להם במקרה וערכאת הערעור תמצא להתערב בפסק הדין, משום "שלמבקשת ברור שאם המשיבים יקבלו את סכום פסק הדין כעת, אז הם יבזבזו את הסכום הזה, ולאחר מכן כשפסק הדין יבוטל בערעור, לא תהיה אפשרות להפרע מהם את סכום פסק הדין".

7.       את טענותיה בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים סומכת המבקשת על חקירה שנערכה על ידי חוקר פרטי מטעמה, שמצא כי המשיבה היא עקרת בית, המשיב עובד כשוטר במשטרת ישראל, על דירת בני הזוג רשומה משכנתה בסכום של 165,000 ש"ח ולבני הזוג מכונית פרטית אחת.

8.       לאחר ששקלתי את טעמי הבקשה ואת תגובת ב"כ המשיבים לבקשה, הנני מחליט לדחות את הבקשה, מכל אחד מהטעמים שאפרט להלן:

(א)     על פי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, בית משפט שלערעור רשאי לצוות על עיכוב ביצוע פסק דין, רק אם הערכאה שנתנה את פסק הדין סירבה להורות על עיכוב ביצועו. מכאן ברור, שקודם לפניית בעל דין לערכאת הערעור בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, עליו להקדים פניה לערכאה שנתנה את פסק הדין.

          בדקתי את תיק בית המשפט קמא, שהועבר לבית משפט זה בעקבות הגשת הערעור, ולא מצאתי שהמבקשת הקדימה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט קמא, קודם שהגישה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, המונחת עתה לפני.

          על כן, בדין טען ב"כ המשיבים כי יש למחוק את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין על הסף.

(ב)      בקשת המבקשת נתמכה בתצהיר של הגב' שלומית חיון (ולא ברור מה תפקידה אצל המבקשת), ובתצהירה הצהירה הגב' חיון, כי יש לה "יסוד טוב ומוצק" להאמין שערעור המבקשת יתקבל, ופסק הדין של בית משפט קמא יבוטל.

          קראתי את פסק הדין של בית המשפט קמא, ואין אני שותף לתחושותיה של הגב' חיון, והנני סבור כי סיכויי הערעור אינם מזהירים.

(ג)      גם אם אניח שקיים סיכוי שערכאת הערעור תמצא להתערב בפסק הדין, לא שוכנעתי שלא ניתן יהיה לגבות מאת המשיבים סכומי כסף שישולמו להם על ידי המבקשת. המשיב מס' 1 עובד כשוטר במשטרת ישראל ומשתכר סכום של כ- 10,000 ש"ח נטו לחודש, ולטענת ב"כ המשיבים בני הזוג הם בעלים של שתי דירות מגורים (ולא אחת כנטען על ידי המבקשת), ובבעלותם אף מכונית פרטית. יתרה מזו, לטענת המשיבים, המשכנתה שהיתה רשומה על הדירה שרכשו מאת המבקשת סולקה זה מכבר.

          אוסיף בהקשר זה, שהמבקשת מכרה למשיבים דירת מגורים תמורת הסך 470,000 ש"ח בתאריך 7.1.97, וערכו של סכום זה, בשערוך למדד המחירים לצרכן, מגיע כיום  לכדי סכום של כ- 868,000 ש"ח. לא מצאתי כי התקיים אצל המבקשת חשש שמא המשיבים לא יוכלו לשלם לה התמורה שהתחייבו, ועובדה היא שעמדו בהתחייבותם. כלום עתה מצאה המבקשת להעלות החשש שמא המשיבים לא יוכלו להשיב לה הסכום, שלכל היותר, ובמקרה הגרוע ביותר מבחינת המשיבים, יגיע כדי הסכום שבית המשפט קמא פסק לזכותם, הנופל בהרבה מהסכום ששילמו למבקשת על פי חוזה רכישת הדירה? במילים אחרות - המבקשת לא חששה שהמבקשים לא יוכלו לשלם לה התמורה שהתחייבו בסכום של 868,000 ש"ח (כערכו היום) אך היא חוששת שיתקשו להשיב לה סכום של כ- 40,000 ש"ח. היתכן??

9.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הבקשה.

 (ב)     הנני מחייב את המבקשת לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, י"ח באלול, תשס"ה (22 בספטמבר 2005), בהעדר הצדדים.