החלטה בתיק בשא 132/05

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 1562/99). בקשה להארכת מועד הוגשה לבית הדין ביום 25.11.2004. בשל תקלה במזכירות, תיק הבקשה נפתח רק ביום 11.1.2005.

2.      נימוקי  הבקשה (שנכתבה בכתב יד) הם:

2.1.   מערכת המחשוב של משרד בא כוחו של המבקש קרסה ביום 24.11.2004, ועד ליום 25.11.204 טרם תוקנה. לכן, על אף שהערעור מוכן, נבצר מהמבקש להגישו במועד.

2.2.   ב"כ המבקש פנתה לבא כוח המשיבים, אולם זה סירב למסור תגובתו כיון שאינו יודע אם ייצג את המשיבים בערעור. נציג המשיבה לא היה פנוי לשיחה במועד הגשת הבקשה.

3.      המשיבים התנגדו לבקשה, מנימוקים אלה:

3.1.   הבקשה אינה מצביעה על "טעם מיוחד" להארכת מועד. איחור שנגרם בשל טעות או תקלה משרדית אינו מצדיק הארכת מועד.

3.2.   אין בבקשה פירוט ממתי ועד מתי היה העיכוב שגרם להגשת הבקשה.

3.3.   על המבקש להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה בנסיבות חיצוניות שמחוץ לשליטתו של בעל הדין.

3.4.   לבקשה שהוגשה לא צורף תצהיר.

4.      לתשובת המבקש לתגובת המשיבים צורף תצהיר שאימת את העובדות בבקשה ובתשובה. בתשובה נטען כי בעת הגשת הבקשה לא היה ידוע משך הזמן של התקלה, וכי בפועל התקלה נמשכה כשבוע ימים. עוד נטען כי לא ניתן היה לשחזר את הודעת הערעור, והיא הודפסה מחדש במחשב אחר והוגשה ביום 3.12.2004. 

5.      דין הבקשה להתקבל, וזאת מנימוקים שיפורטו להלן.

6.      אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון

" כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי  טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה ..".

בש"א 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', דינים עליון סד 182 .

וראו גם:

ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ואח', פ"ד נה (2) 904.

בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702.

7.      בפסיקת בית הדין לעבודה נקבע כי יש לפרש את תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 "מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה", אולם גישה סלחנית זו של בית הדין תועיל למבקש רק אם יעלה בידיו להוכיח כי "הסיבה לעיכוב מקורה לפחות בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" (עא"ח 1021/04 אוורור והנדסה בע"מ נ' הלנה פבזנר, מיום 10.2.2005).

8.      נראה לי, כי על פי ההלכה כיום, אשר כאמור "ריככה" את הכללים הנוקשים שחלו בעבר בנוגע לבקשות להארכת מועד, ובהתאם לגישתו העקרונית של בית הדין לעבודה לבקשות להארכת מועד, יש להכיר בתקלה שאירעה במשרד ב"כ המבקש - קריסת מערכת המחשוב - כנסיבה שמחוץ לשליטת המבקש וכ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.