החלטה בתיק בשא 1318/08

התובעת, מדינת ישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, הגישה כתב - תביעה נגד הנתבעות, אגודות שיתופיות, לתשלום דמי חכירה בגין 7 השנים האחרונות.

התביעה נסמכת על הסכם משבצת אחרון מיום 13.4.95, החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 205, פנייה של התובעת לנתבעת 2 מיום 24.5.06 להסדרת חובה המצטבר, וכן דפי חשבון המפרטים את סכום החוב.

סכום התביעה נכון ליום הגשתה - 20.11.07 - עומד ע"ס 211,918 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכ"ט עו"ד והוצאות. להבטחת התביעה ניתן צו עיקול, לבקשת התובעת, על כספים של הנתבעת 2 אצל שלוש חברות- (להלן: "המחזיקות") על סך של 212,000 ש"ח. בקשת המשיבה למתן צו עיקול נתמכת בתצהירו של מר ויסאם עמר, מרכז גביה מחוזי במחוז הצפון של מינהל מקרקעי ישראל.

הנתבעת 2 (שתיקרא להלן: "המבקשת") הגישה בקשה לביטול עיקול הנתמכת בתצהיר מר דוד גלעדי, יו"ר ועד המבקשת.

במועד הדיון התברר כי המצהיר מטעם התובעת אינו נוכח, באופן שנבצר מב"כ המבקשת לחקור אותו על תצהירו.

סבורתני כי צודק ב"כ המבקשת בדרישתו לבטל את צו העיקול לאלתר, שכן במסגרת הדיון בבקשה לביטול עיקול, נפתח מחדש הדיון בבקשה למתן צו העיקול, ובודקים אם מלכתחילה היה מקום להטילו.

צו העיקול ניתן על סמך תצהיר מטעמה של התובעת, ומאחר שהמצהיר, הנחקר ראשונה, לא התייצב להחקר על תצהירו המשמש בסיס ויסוד למתן הצו, דין הצו להתבטל, שכן בהעדר תצהיר אין בקשה.

צו העיקול אינו יכול לעמוד גם מטעמים מהותיים.

בעוד שהתביעה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה, הרי שאין בתצהיר מטעם התובעת תשתית ראייתית כלשהי לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסה"ד. (תקנה 374 (ב) סיפא לתסד"א). הסעיף היחידי בתצהיר התובעת המתיחס לענין זה הוא סעיף 19: "ולאור הימנעות המשיבות (בעניינו - מבקשת הביטול) מלפרוע את חובן למבקשת (בענייננו - המשיבה) למרות ההתראות וההזדמנויות אשר נתנו להן, קיים חשש כי באם לא יוטלו העיקולים המבוקשים, לא תוכל המבקשת (קרי: המשיבה) להיפרע מאת המשיבות (קרי: המבקשת) בגין חובן".

זוהי אמירה כללית וסתמית שאינה נתמכת בעובדה כלשהי, והינה בבחינת מסקנה, שלא ברור על מה היא מתבססת. הלכה מימים - ימימה היא שיש לפרט בתצהיר את העובדות המבססות כראוי את יסוד ההכבדה.

טענת ב"כ המשיבה כי הודאת המבקשת בחובה, והעובדה שאינה משלמת אותו - אלה יחדיו מביאים למסקנה כי צפויה הכבדה בביצועו של פסה"ד העתידי, ככל שיינתן  - אינה טובה דייה.

אין מקום לקבל טענה זו לפיה, "עצם העובדה שהמבקשת מודה בקיומו של החוב, מסרבת לשלמו ומתנה זאת בתנאים, זה מעיד על הכבדה בגביית החוב". (ר' פרוטוקול הישיבה מיום 20.2.08, תחילת דף 2, סוף טיעוני ב"כ המשיבה).

צודק ב"כ המבקשת כי על המשיבה להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומו של חשש סביר להכבדה, ו/או ראיה מהימנה לכאורה לנסיון להברחת נכסים, ו/או עשיית מעשה שיש בו כדי להכביד על ביצוע פסה"ד, ו/או להכשילו, ו/או מצב כלכלי קשה שעשוי להעיד על כך שבעתיד תהיה הכבדה על מימוש פסה"ד העתידי.

תצהירו של יו"ר ועד אגודת  יחי - עד מצביע על מצב כלכלי סביר בהחלט השולל קיומו של חשש להכבדה. נטל ההוכחה בכגון דא מוטל על המשיבה, שלבקשתה ניתן צו העיקול במעמד צד אחד, אך התצהיר מטעמה אינו עומד בהוכחת דרישת ההכבדה, ולפיכך גם מטעם זה אין מקום להשאיר על כנו את צו העיקול.

הבקשה לביטול צו העיקול - מתקבלת.

צו העיקול שניתן בבש"א 18570/07 מתבטל.

הודעות ביטול תישלחנה למחזיקים.

הוצאות הבקשה תיפסקנה עפ"י תוצאות התביעה.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.