החלטה בתיק בשא 13070/03

לפניי בקשה לסילוק על הסף, לחלופין למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ולחלופי חלופין למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר בסך 10,151,201 ש"ח שהגיש הבנק המשיב ("הבנק") נגד החברה המבקשת מס' 1 ("שובל") ונגד מי שערבו להתחייבויותיה.

1.         המבקש מס' 2, רואה חשבון ואיש עסקים, הוא גם המנכ"ל של שובל ("המבקש"), והמבקש מס' 3 הוא חברו של המבקש שייפה את כוחו לפעול בשמו בכל העניינים הרלוונטיים לתביעה; המבקש מס' 3 פעל בכל קשריו עם הבנק באמצעות המבקש.

2.         הלכה למעשה הבקשה לרשות להתגונן היא הבקשה העיקרית, וכך סברו גם המבקשים שהקדישו את עיקר סיכומיהם לעתירתם לרשות להתגונן, ורק בסיומם ובשוליהם דנו בקצרה בטענות לסילוק על הסף ולמחיקת הכותרת. אף על פי כן אדון תחילה ובקצרה בשתי הבקשות הללו.

3.   שני טעמים מרכזיים עומדים ביסוד הבקשות לסילוק על הסף ולמחיקת הכותרת, ותשובתם בצדם:

א.                  המבקשים טוענים שכתב התביעה אינו נסמך על מסמכים שיש בהם משום ראיה לקיומו של חוב. לטענתם תדפיסי יתרת החוב שצורפו לכתב התביעה אינם מפורטים משום שאינם מגלים את דרך החישוב של היתרות המופיעות בהם, והם אינם קבילים משום שהבנק לא צירף להם את האישור הנדרש לקבילותה של ראיה מוסדית כאמור בס' 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש]. ועוד המבקשים טוענים שהמסמכים שצורפו חסרים פרטים מהותיים.

התשובה לטענות אלו היא שהזמן לצירוף ראיות ולהגשתן לבית המשפט הוא בשלב שמיעת הראיות במשפט, ואין צורך לצרף את הראיות עצמן לכתב התביעה. גם כדי להכשיר תביעה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר אין צורך בצירוף כל הראיות ודי בראשית ראיה לקיומו של חוזה ולסכום הנתבע (תק' 202 לתקסד"א; ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה (3) 188). גם זמנה של הדרישה לצרף אישור לאמיתותה של ראיה מוסדית לכתב התביעה, לפי ס' 36 לפקודת הראיות, הוא במשפט ולא בכתב התביעה בסד"מ (השוו בעניין זה את דברי השופט מלץ בע"א 688/89 הנ"ל בעמ' 197 לעניין צירוף האישור הנדרש לפי ס' 37 לפקודת הראיות). כך גם אין ממש בטענות שהסכמי הלוואה לא צורפו לכתב התביעה ושהמסמכים שצורפו לוקים בחוסר פרטים באופן שיש בו כדי לפגום בקיומה של עילת תביעה או להציב מכשול בדרכם של המבקשים להתגונן בפני התביעה.

המבקשים לא הצביעו על נימוק אחר שמכוחו יש לסלק את התביעה על הסף בשל הפגמים שהם טוענים להם, אולם חזרו על טענה זו בקשר לעתירתם למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". הדברים שאמרתי לעיל מתאימים גם לטענה למחיקת הכותרת.

ב.                  המבקשים טוענים שמועד פירעון האשראי וההלוואה טרם הגיע ושהבנק לא הודיע, קודם להגשת התביעה, על דרישה לפירעון האשראי או על העמדת ההלוואה לפירעון מידי. לשיטת המבקשים אין להחיל על עניינם את הוראת ס' 31 להסכם תנאי עסק כלליים המתירה לבנק לדרוש את פירעון ההלוואות והאשראי ובין היתר משום שהבנק לא נקב בכתב התביעה על איזו חלופה של ס' 31 הוא הסתמך בדרישתו לפירעון.

טענה זו היא טענה שבעובדה והבנק גורס בכתב התביעה ששובל לא עמדה בהתחייבויותיה. לפיכך אין לברר שאלה זו בבקשה לסילוק על הסף. יתר על כן, ס' 31 ל"הסכם לתנאי עסק כלליים" ("ההסכם הכללי") מאפשר לבנק לדרוש את פירעון האשראי בהתקיים תנאים שונים ובין היתר כאשר הלקוח אינו משלם סכום כלשהו במועד שנקבע לתשלומו. בענייננו ברור מכתב התביעה ששובל לא שילמה סכומים שהתחייבה לשלמם ומכל מקום לא עמדה בהתחייבויות שקיבלה עליה (שעוד יפורטו להלן בדיון בעתירה לרשות להתגונן) ודי בכך כדי לקבוע שטענה זו אינה עניין למחיקה על הסף של התביעה.

4.         מכאן לבקשה העיקרית לרשות להתגונן:

אביא תחילה את הרקע העובדתי ואת השתלשלות הדברים ככל שהם עולים מהמסמכים שלפניי, מתצהירי המבקשים ומתשובותיהם בחקירה שכנגד:

א.         ההתקשרות בין הצדדים החלה ביוני 01'. ביום 5.6.01 אישר הבנק לשובל כי יסכים להעמיד לה אשראי בסכום של 4,750,000 דולר בערבות המבקשים האחרים וכנגד ביטחונות ובהם פיקדון כספי בסך 2,000,000 דולר, מניות של חברה ציבורית - ירדן השקעות בע"מ ("ירדן") - ומניות נוספות של ירדן ששובל והמבקש חפצו לרכוש בחלק מסכום האשראי. תנאיו הכלליים של אישור הבנק פורטו במכתב ששלח אל שובל באותו יום (מש/11) ובו נאמר בין היתר: "תוקף האישור עד ליום 1.6.02", היינו לשנה אחת.

ב.         בעקבות קבלת האישור (מש/11) פתחה שובל חשבון בבנק, והיא והמבקשים האחרים חתמו על שורה של מסמכים ובהם המסמכים האלה:

א.         "כתב בקשה לקבלת הלוואה" בסך 1,800,000 דולר מיום 7.6.01 (מש/9- "הלוואה 'א'").

ב.         "כתב בקשה לקבלת הלוואה" בסך 4,200,000 ש"ח (ש"ע לכמיליון דולר) מיום 7.6.01 (מש/8 - "הלוואה 'ב'").  

ג.          "כתב בקשה לקבלת הלוואה" בסך 1,200,000 דולר מיום 8.7.01 (מש/10 - "הלוואה 'ג'").

ד.         כמו כן חתמה שובל ביום 5.6.01 על בקשה לפתיחת חשבון וביום 13.6.01 על "הסכם לתנאי עסק כלליים"; המבקשים חתמו על כתבי ערבות.

ה.            ביום 5.7.02 שבה שובל וחתמה על "כתב בקשה לקבלת

הלוואה" (נספח ה' לכתב התביעה) בסך 1,235,000 דולר; הלוואה זו באה להחליף את הלוואה ג'.