החלטה בתיק בשא 13045/06

1.         בפני בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון הכרוכים בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, (כב' הש' צ. קינן), מיום 26.9.06, אשר דחתה את בקשת המבקשת לפטור את המשיבה 1 מייצוגו של המשיב 2 בתמ"ש 25724/97 וחייבה את המבקשת בהוצאות לאוצר המדינה בסך של 500 ש"ח.

נימוקי הבקשה מושתתים על מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, המתקיימת מקיצבת נכות כללית שהיא מקבלת בסך 2,200 ש"ח.

2.         המשיבה 3 (להלן: המשיבה) מתנגדת לבקשה מהטעמים הבאים:

            א. סכום האגרה שממנו מבוקש הפטור בתיקים אלה הוא 415 ש"ח.

הבקשה אינה עונה על דרישות תקנה 13(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 (להלן: התקנות), מאחר שהמבקש לא העמיד תשתית ראייתית לחוסר יכולתו הכלכלית לתשלום האגרה.

ב. לפי תקנה 13(ב) לתקנות האגרות על המבקש פטור מאגרה לשכנע את ביהמ"ש בקיומם של שני תנאים מצטברים, האחד כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, והשני כי ההליך בגינו מתבקש פטור מאגרה מגלה עילה. גם בהתמלא שני תנאים אלה עדיין מוסמך ביהמ"ש לדחות את הבקשה.

ג. התצהיר של המבקש חייב להכיל פרטים מלאים ומהימנים באשר למקורות הכנסתו של המבקש, ובהעדר פרטים כאמור לא נתמלאו הדרישות הקבועות בתקנה 13.

ד. על המבקש פטור מאגרה מוטל הנטל לשכנע את ביהמ"ש כי מיצה את כל האפשרויות לגיוס הסכומים הדרושים לתשלום האגרה מסביבתו הקרובה או בדרך של קבלת הלוואה או מימוש נכסים.

המבקשת לא עמדה בתנאים להוכחה של העדר יכולתה לשלם את האגרה. לבקשה לא צורפה תעודה של הלשכה לסיוע משפטי, אשר לפי תקנה 13(ב) יש בה כדי להוות ראייה לכאורה לכך שאין ביכולתה של המבקשת לשלם את האגרה, ולא צורפו מסמכים מספיקים אשר יאמתו את יכולתה הכלכלית.

ה. מכל האמור לעיל עולה כי המבקש לא הוכיח העדר יכולת מוחלט לתשלום האגרה.

משמעותו של מתן הפטור הוא הטלת ההוצאות המשפטיות של המבקש על קופת הציבור, והפטור נועד להיות מוצא האחרון ממנו יכול להנות רק מבקש שישכנע את ביהמ"ש לא רק שאין ביכולתו לשלם את האגרה, אלא גם שאינו יכול לגייס את הסכום הדרוש על ידי מימוש נכסים, נטילת הלוואות מוסדיות והסתייעות בסביבתו הקרובה.

ו. המשיבה הודיעה כי היה והמשיבה תפנה ללשכה לסיוע משפטי ותקבל תעודה, כאמור לעיל, תסכים המשיבה למתן פטור מאגרה ככל שהדבר נוגע לתנאי הראשון לתקנה 13(ב), דהיינו להעדר יכולתה לשלם את האגרה.

ז. סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד נוכח קביעת כב' בית המשפט כי הבקשה "אין בה ממש".

3.         המשיב 2 (להלן: המשיב), המיוצג בבקשה זו על ידי המשיבה 1, התנגד לבקשה מהנימוקים הבאים:

            א. המשיב מעלה בתגובתו נימוקים דומים לנימוקי המשיבה לעניין האגרה, ומוסיף כי המבקשת מעלימה מידיעת בית המשפט את מצבה הכלכלי, אינה מפרטת את הכנסותיו של בעלה ומציגה את שכרה שלה בנוסף לקצבת הנכות הכללית שהיא מקבלת מהמל"ל. 

            ב. המבקשת לא ציינה בבקשתה כי קיבלה חלקה בירושת אימה המנוחה ובנוסף לכך, היא מתגוררת כיום עם בעלה הנוכחי בדירת עמידר בת 4 חדרים, אותה קיבלה שעה שהועברו לחזקתה ארבעת ילדיה וילדי המשיב במסגרת הסכם גירושין שהשניים ערכו בזמנו, וכי המבקשת משלמת לעמידר בגין המגורים שכר דירה מנימלי. 

ג.  באשר לבקשה לפטור מערבון טוען המשיב כי סיכויי הערעור הינם קלושים.

מבקשת רשות הערעור עולה כי רצון המבקשת להורות על פיטורי המשיבה 1 מלייצג את המשיב בתמ"ש 25724/97 נעדר כל אחיזה בחוק, וכך גם עולה מהחלטת בית המשפט קמא אשר דחה את בקשתה על הסף ואף חייבה את המבקשת בהוצאות לקופת המדינה. 

ד. המבקשת נוהגת לא אחת להטריד את בית המשפט בבקשות סרק, כמו הבקשה נשוא הערעור דנא, ומתן פטור מערבון יאפשר למבקשת להמשיך לנהוג כדרכה הטורדנית כלפי המשיב תוך שהיא משיתה עליו הוצאות משפטיות נוספות.