החלטה בתיק בשא 12964/07

בפניי בקשה לביטול עיקולים זמניים, שנדונה במעמד הצדדים.

עניינה של הבקשה עיקולים שהטלתי במעמד צד אחד על ציוד במאפיה נשוא המחלוקת ועל שני כלי רכב.

צווי העיקול הזמניים ניתנו ביום 21/2/07 וביום 22/2/07. 

בשלב הדיון בבקשה במעמד צד אחד נדחתה הבקשה למתן עיקול על חשבונות בנק, בשל העדר מידתיות ונזק רב על התועלת. לאור הצו המצומצם, גם לא נדרשה ערבות צד ג', אלא הסתפקתי בהתחייבות עצמית.

במקביל לבקשה לעיקולים זמניים הוגשה בקשה לצו מניעה, אשר המבקש ויתר עליה, לאור העיקולים. התיק הועבר לגישור, שלא צלח, וביום 12/8/07 הוגשה הבקשה לביטול עיקול. לאור הגשת הבקשה בפגרת הקיץ וערב יציאתי לחופשה השנתית, הצעתי לצדדים להסכים לביטול העיקול בתנאי הפקרדה מתונה, אך שני הצדדים התנגדו. הדיון התקיים ביום 18/9/07.

הבקשה לביטול העיקול הוגשה לכאורה באיחור, אך נדרשתי לבקשה מהטעמים הבאים: ראשית, צווים זמניים מעצם טיבם ניתנים לעיון מחדש עם שינוי נסיבות. שנית, בדיון בבקשה לצו מניעה הסכימו הצדדים על הקפאת ההליכים למשך 3 חודשים, ושלישית, שינוי הנסיבות היה מהותי, ביום 1.8.07 נכנס לתקפו צו סגירה למאפיה, והמשכיר דרש מהמבקשת לפנותה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לבטל את צו העיקול שניתנו במעמד צד אחד על הציוד במאפיה, להשאיר את העקולים במשרד הרישוי על כנם, ולדרוש מהמשיב ערבות צד ג'.

1. ראיות מהימנות לקיום עילת התביעה . יסוד ראשון בבקשה לעיקול זמני הוא הראיות לעילת התביעה. בעניין זה על המשיב להציג ראיות מהימנות ואיכותיות, ועל מבקש הביטול לטעת בהן ספק. המשיב מודה כי אין הסכם שותפות בכתב, אך תולה את העניין ביחסי הקרבה המשפחתית בין הצדדים. אין חולק כי המשיב היה הבעלים של המאפיה משנת 2004 והמבקש מס' 1 (להלן: " המבקש") עובדו, ואין חולק כי בשנת 2006 העביר המשיב את המאפיה ע"ש ביתו של המבקש, היא המבקשת 2 (להלן: " המבקשת"). ראייה לכך שהעסק הועבר ע"ש המבקשת מצוי במסמכים לפיהם פתחה תיק במע"מ, חתמה על חוזה שכירות, חשבוניות לפיהן קנתה את הציוד והמלאי של המאפיה, וקבלה לפיה קנתה את רכב הרנו מהמשיב. המשיב לא הגיש תגובה לבקשה לביטול עיקול, ולא הסביר מדוע צירף לבקשה את חוזה השכירות עליו חתם בשנת 2004, ואשר תוקפו הסתיים. המשיב גם לא התייחס לחשבוניות והקבלה שהוציא למבקשת, ועל כן אני קובעת כי המבקשים הטילו ספק בזכות התביעה של התובע.  

2.  ראיות לחשש סביר להכבדה . אמנם הדרישות לצורך הטלת צו עיקול זמני הן מצטברות ודי בכך שהמשיב לא עמד באחד התנאים כדי למנוע מתן הצו, אף על פי כן מצאתי לנכון להדרש לקיום יתר התנאים, ולו בשל הטענה הבסיסית כי מדובר בעסקה בין בני משפחה שלא עלתה על הכתב.

המבקש חייב מוגבל באמצעים ולא סתר את הטענה. המבקשת בת 19, ולא הצהירה איזה רכוש יש לה. עם זאת יש לזכור כי הנטל להוכיח את התקיימות התנאים למתן עיקול רובץ לאורך כל הדרך על מבקש העיקול, הוא המשיב בבקשה שבכותרת. המשיב לא טען דבר לעניין רכושה של המבקשת או יכולתה לפרוע פסק דין. מעצם התביעה, ממנה עולה כי רמת החיים של המבקשים עלתה עקב גידול ברווחי המאפיה, עולה שיש בידם הכנסה גבוהה ומספקת.

אמנם ניתן צו סגירה למאפיה, אבל הדעת נותנת שהמבקשים לא ישמטו את מטה לחמם, וימצאו את פרנסתם במאפיה אחרת. בנוסף ישנו הרכב הפרטי החדיש מסוג קרייזלר, הרנו שנמכרה למבקשת ע"י המשיב, והציוד של המאפיה, שמשמש מכשיר לייצור הכנסה. התוצאה היא שאין להמשיך ולהחזיק את הציוד מעוקל, ואין מקום להתנות את שחרורו בהפקדה.

מאותם טעמים אין סיבה לבטל את עיקול כלי הרכב. מטרתו של העיקול הזמני היא לשמור על המצב הקיים. בין הצדדים ישנה מחלוקת הדורשת בירור, אף כי ניתן לומר כבר בשלב זה כי אין ראיות מהימנות לכל סכום התביעה. אם יבקשו המבקשים לשנות את הזכויות בכלי הרכב, יוכל המשיב להשאר, בבוא היום, ואם יזכה בפסק הדין, כשידיו על ראשו. יש לזכור כי המבקש מס' 1 בעצם רישום הזכויות ע"ש המבקשת מס' 2, למרות שהוא זה שניהל את העסק ובהיתו חייב מוגבל באמצעים, כאילו הודה כי הוא מוכן לפעול על מנת להציג מצגים שונים מאלה שבפועל, וקיים חשש כי עד לסיום בירור התיק, יועברו הזכויות בכלי הרכב כך שהמשיב לא יוכל לרדת אליהם.

3.  איזון אינטרסים, מידתיות ותום לב . בנוסף לאמור לעיל, ואף אם היו מתקיימים שני היסודות הקודמים במלואם חובה על בית המשפט לשקול גם את מידתיות הצו ונזקי שני הצדדים. כאמור ברישת הדברים איזון כזה נעשה כבר במועד הטלת הצו במעמד צד אחד, עת דחיתי את הבקשה לעיקול חשבונות בנק, אשר תועלתה למשיב נמוכה, והנזק למבקשים, אך גם למשיב עצמו, גבוהה. עיקול חשבון בנק של עסק פעיל מביא לנזק מיידי, הן בהחזרת שיקים והן בפגיעה בשם בקרב ספקים ולקוחות.

הדבר נכון גם לעניין הציוד במאפיה, אשר הוצא נגדה צו סגירה. הציוד שנקנה ע"י המשיב בסך 40,000 ש"ח בשנת 2004, כבר אינו שווה סכום זה. אבל עדיין מדובר בציוד תקין שניתן להפעילו, גם אם מכתובת אחרת, וכך להמשיך את העסק, המצליח (על דעת שני הצדדים) ולהביא לכך שאם בסופו של יום יינתן נגד המבקשים פסק דין, ניתן יהיה לגבותו. המבקש הסכים לעיקרון זה בדיון בעניין צו המניעה. הרי התביעה הינה לשותפות ברווחים, על כן האינטרס של מיקסום הרווחים משותף לשני הצדדים.  השארת הציוד המעוקל במאפיה שנסגרה, כאשר יש לשלם דמי שכירות, ועוד הציוד שאינו מתוחזק נפגע, אינה סבירה ופוגעת במבקשים יתר על המידה.

לעניין כלי הרכב, ולאחר שלא שמעתי מה הנזק הנגרם, ומאחר ועדיין לא נקבעו מסמרות בעניין התביעה, והחשש להברחת נכסים ע"י המבקש באמצעות המבקשת קיים, אין להעדיף את אינטרס המבקשים, ואין להעמיד את המשיב במצב בלתי הפיך של אבדן כלי הרכב המעוקלים.

ניתוח המצב הקיים מביא למסקנה כי רב הנסתר על הגלוי, ולא ניתן בשלב זה לקבוע אם לקה אחד מהצדדים בחוסר תום לב. המשיב שהעביר את העסק לבת המשיב, אך טוען כי אין מדובר בהעברת זכויות אלא בשיקולי מס, והמבקשים אשר רשמו את העסק ע"ש המבקשת הצעירה, למרות שמי שיש לו נסיון וידע באפייה ועבד במאפיה שנים הוא דווקא המבקש.

מכל האמור לעיל, ובשלב זה של הדיון, אני מבטלת את העיקול על הציוד והמטלטלין במאפייה ברח' סטלה מאריס 11, חיפה, אשר ניתן על ידי ביום 21/2/07 בבש"א 3964/07.

העיקול על כלי הרכב שנתתי ביום 22/2/07 בבש"א 4103/07 יישאר על כנו, אך על המשיב להפקיד גם ערבות צד ג' להבטחת נזקי העיקול, ויעשה כן בתוך 7 ימים, אחרת יפקע צו העיקול על כלי הרכב.

לאור התוצאה ומאחר והדיון הסתיים בקצרה, אין צו להוצאות בגין הבקשה לבדה.