החלטה בתיק בשא 12944/08

1.   ביום 15.7.07 הגיש המשיב ערעור על פסק דין חלקי, שניתן על ידי בית משפט קמא ביום 8.2.05.

הגשת הערעור באיחור התאפשרה בהתאם להחלטת כב' הרשם, השופט אורנשטיין.

המבקשת ערערה על החלטת כב' הרשם, ובדיון שהתקיים בפני כב' השופטת גנות ביום 16.9.07, הוצע על ידי כב' השופטת גנות כי הערעור יידחה, על מנת לאפשר למשיב שיהיה לו יומו בבית המשפט (בטעות צוין בסעיף 2 להחלטה כאילו הוצע על ידי בית המשפט שהערעור יתקבל).

ב"כ המבקשת והמערערת שם, הסכים למוצע "אולם התנה זאת בתשלום הוצאות" (סעיף 2 להחלטת כב' השופטת גנות).

בסופו של יום, בית המשפט קבע כי הערעור יידחה. עם זאת, הורה בית המשפט כי על המשיב לשלם שכ"ט עו"ד בסך 6,000 בתוספת מע"מ (להלן - ההוצאות), כי תשלום ההוצאות יבוצע בתוך 30 יום מיום 16.9.07, וכי ביצוע התשלום "יהווה תנאי להמשך הדיונים בתיק".

עוד צוין בס"ק ג' לפסק הדין, "למען הסר ספק יובהר, כי אם לא ישולם הסך הנ"ל במועד האמור, יחשב הערעור כאילו התקבל, על כל המשתמע מכך".

הנה כי כן, קבעה כב' השופטת גנות כי אם לא ישולמו ההוצאות שנפסקו על ידה ובמועד שנקבע על ידה, אזי יחשב הערעור על החלטת כב' הרשם כמתקבל. דהיינו, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור תידחה, ועל כן המשמעות שהערעור הוגש באיחור ועל כן יש לסלקו על הסף.

2.   בהודעה שמסר המשיב לבית המשפט מיום 21.10.07, "התכבד" המשיב להודיע לבית המשפט על תשלום ההוצאות שביצע לטובת המבקשת עפ"י צו ראש ההוצל"פ.

ואם יתמה הקורא מהו אותו צו, נמצאנו למדים כי מדובר למעשה "בעיקול עצמי", תוך שהמשיב מצרף גם "אישור התשלום" לתיק ההוצל"פ.

3.   לאחר שהערעור נקבע לשמיעה, ובנסיבות כפי שיפורטו בהמשך, הגישה המבקשת את הבקשה דנן, בה עתרה לדחיית הערעור ולחיוב המשיב בהוצאות.

לטענת המבקשת, למרות שחלפו 9 חודשים לא שילם המשיב את ההוצאות שנפסקו. במקום זאת, ניסה להערים והפקיד את הכספים בתיק ההוצל"פ, בו הוא נושה במבקשת וקיבלם בחזרה.

כך גם הפנתה המבקשת להחלטת ראש ההוצל"פ מיום 2.6.08, לפיה הודעת העיקול אצל צד ג' שהגיש המשיב לתיק ההוצל"פ בחודש אוקטובר 2007, אינה תופסת, והיא בטלה ומבוטלת.

יתר על כן, ראש ההוצל"פ התייחס לדרך פעולתו של המשיב "... עשה הוא כדי להטעות את ראש ההוצאה לפועל ואת המערכת בכללותה, תוך ידיעה מכוונת כי צד ג' והזוכה חד הם וכי למעשה הכספים שיפקיד הוא בקופת ההוצאה לפועל יחזרו אליו באחת. דרך פעולה זו הינה בלתי מקובלת ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט הלכה למעשה, תוך ניסיון לזכות בכספים שלא היה הוא זכאי להם ושהיו מיועדים לטובת החייבת, כהוראת בית המשפט".

כך גם קבע כי הפקדת סכום ההוצאות בטלה ומבוטלת.

הנה כי כן, כך המבקשת, בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, הרי ההוצאות לא שולמו, ועל כן דין הערעור להידחות.

4.   המשיב בתגובתו אישר את אשר טענה המבקשת בכל הקשור לאופן תשלום ההוצאות במסגרת תיק ההוצל"פ. עוד ציין כי ביום 23.6.08 קיבל את החלטת ראש ההוצל"פ, לפיה התקבלה טענת "פרעתי" של המבקשת, ומשכך טען המשיב כי ביום 24.6.08 החזיר למבקשת את הסכום שנגבה ממנה בתיק ההוצל"פ לבא כוחה, ובהמשך מסר הודעת עדכון לפיה הוחזרו גם הפרשי הצמדה וריבית לחשבון ב"כ המבקשת.

עוד פרט המשיב אודות הנזק שיגרם לו אם ימחק הערעור.

5.    ב"כ המבקשת התבקש להתייחס לאמור בתגובה, ובתשובתו טען כי המבקשת עומדת על בקשתה, ואף הוסיף כי אשר שולם על ידי המשיב נזקף על חשבון חובותיו הרבים האחרים, אותם הוא חייב למבקשת. בנוסף, כי בכל מקרה הסכום ששולם נמוך מהסכום המשוערך שהיה על המשיב לשלם.

6.   אכן, דרך כלל יימנע בית משפט ממחיקת ערעור או הליך, על מנת שיהיה יומו של בעל דין בבית המשפט.