החלטה בתיק בשא 1290/08

1. בפני בקשה להתיר לתובעים את תיקון כתב התביעה.

רקע כללי

2. התביעה בתיק זה הינה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, לפיצוי התובעים שהינם עזבונה ותלוייה של המנוחה ג'יין לין חורמדלי ז"ל (להלן: " המנוחה") שנהרגה בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.4.04.

3. בתיק נוהלו ישיבות הוכחות וביום 19.11.06 הורתה כב' השופטת טהר שחף על הגשת סיכומי טענות בכתב. לאחר מתן הצו לסיכומים הוגשה בקשה בכתב מטעם התובעים (בש"א 1706/07) להתיר הצגת ראיות נוספות הן לגבי השיעורים הפרטיים שנתנה המנוחה ובמיוחד יומנה והן לגבי הפסדים שנגרמו לתובע 2.

4. כב' השופטת טהר שחף דחתה בקשת התובעים. ראשית נקבע כי מדובר בראיות שהיו בידי התובעים ולא היה כל הסבר לסטיה מהכלל של הצגת הראיות "בחבילה אחת". שנית, נקבע כי הדבר יביא לסטייה מניהולו התקין של ההליך והעיקרון ולפיו אין להגיש ראיות חדשות אחר שנסתיים שלב ההוכחות. שלישית, קבע בית המשפט כי לא שוכנע שמדובר בראייה טכנית פשוטה אשר לאור השלב בדיון והעדר הסבר למחדל שבאי הבאתו עד כה, יש להתיר הבאתו בשלב שלאחר הצו לסיכומים. רביעית, התרת הגשת הראיות הנוספות תביא לסיבוך וסרבול הדיון.

5. על החלטת כב' השופטת שחף הוגשה בר"ע 600/07 אשר נדונה בפני כב' סגן הנשיא הנדל. השופט הנדל קיבל את הבר"ע בנוגע להגשת ראיות הנוגעות ליומנה של המנוחה. יחד עם זאת, נדחתה הבר"ע בכול הנוגע לראיות הנוגעות להפסדים בהשתכרותו של התובע 2.

6. וכך ובין היתר קבע כב' השופט הנדל:

"שונה דעתי באשר להגשת תצהיר הבעל ורמ"ד שכר של אוניברסיטת בן גוריון. טענת המבקשים היא, שכתוצאה מהתאונה המצערת, נפגעה יכולתו של הבעל לקבל דמי מחקר ומענקים מגופים מקצועיים, בשל ההשקעה שעתה עליו להשקיע באחד מילדיו. בית משפט קמא קבע שמדובר בשינוי חזית, וכך עולה מהחומר. השיקולים למתן היתר להרחיב את חזית התביעה אינם חופפים לשיקולים של מתן היתר להגיש ראיות במסגרת החזית הקיימת. לכן, לא הייתי מתערב בנושא".

7. התיק לפיכך הוחזר לבית משפט השלום על מנת לשמוע את הראיות הנוספות בנוגע לשיעורים הפרטיים שנתנה המנוחה באנגלית.

בקשת התובעים

8. התובעים הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה. התיקונים פורטו בבקשה וכן צורפה תביעה לאחר התיקונים כנספח לבקשה. נטען בבקשה כי לא נותרה לתובעים הברירה לאחר החלטת כב' השופט הנדל אלא להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

9. נטען כי ביהמ"ש יכול להורות על תיקון כתב התביעה בכל עת, גם בשלבים מתקדמים של ההליך וכי ללא התיקון יקופחו התובעים, ללא כל פרופורציה לנזקה של הנתבעת.

10. עוד נטען כי הגם שהבקשה הוגשה באיחור, ניתן להורות על תיקון כתב התביעה גם בשלב בו התביעה הגיעה לערכאת הערעור. נטען כי התובעים לא הגישו בקשתם בחוסר תום לב.

11. נטען כי התיקון יסייע בידי בית המשפט בבירור השאלות שבמחלוקת. כן נטען כי הפגיעה בנתבעת שאינה רבה יחסית ניתנת לפיצוי כספי. נטען כי הבקשה לא הוגשה באיחור אלא עילתה נולדה רק לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להבאת ראיות נוספות.

תגובת הנתבעת

12. הנתבעת מתנגדת לבקשה. נטען כי החלטת השופט הנדל הינה מעשה בית דין בין הצדדים והשתק פלוגתא בינהם בכול הנוגע לאפשרותו של התובע 2 לטעון להפסדי השתכרות. נטען כי הבקשה להבאת ראיות נוספות אף היא בגדר חריג שכן כבר ניתן צו לסיכומים.

13. נטען כי התרת תיקון התביעה תביא להרחבת חזית אשר לגביה יגרמו לנתבעת נזקים. בין היתר לאחר שהנתבעת חשפה את קו הגנתה בחקירותיה. טוענת הנתבעת כי ככול שיש לתובעים טענות למייצגם הקודם הרי שהדבר צריך להיעשות בהליך אחר ולא בהליך כאן.

14. טוענת הנתבעת כי אמנם תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, מאפשרת תיקון כתבי הטענות בכל עת אולם התיקון נסוג מפני הוראת תקנה 149(ב) הקובעת שאין לדון בבקשה כלשהי שבעל דין יכול היה להביאה בקדם המשפט או קודם שנשמעו הראיות. לפיכך נטען כי כל מטרת התובעים לעקוף החלטת כב' השופט הנדל.

תשובת התובעים.