החלטה בתיק בשא 12893/07

הנתבעת מבקשת להורות לצדדי ג' 2 ו-3 להעביר אליה העתק מההודאות שאוזכרו בכתב ההגנה.

בסעיף 19 לכתב ההגנה מטעם צד ג' 2 נטען, בין היתר- "ויודגש: בידי א.ג.נ. גרוס הודאות מפורשות, מטעם המודיעה עצמה, לפיהן אין ולא היה קשר כלשהו בינה לבין הנזק הנטען".

בסעיף 2.8 למכתבה מיום 13/9/06, ביקשה הנתבעת להעביר לעיונה את אותן "הודאות מפורשות" (נספח א' לבקשה). במסגרת תצהיר הגילוי, ציין צד ג' 2 כי מדובר בחומר שהוכן לקראת משפט, והוא חסוי (נספח ב').

מתגובת צדדי ג' 2 ו-3 עולה, כי ההודאות האמורות ניתנו במסגרת שיחה שהוקלטה. צדדי ג' 2 ו-3 טענו לחסיונן של הקלטות, מהטעם שמדובר בחומר שהוכן לקראת משפט, ושחשיפתו בשלב זה עלולה לסכל את הגנתם, וביקשו להורות על גילויין לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. 

בהחלטתי מיום 25/12/07 הוריתי על הגשת המסמכים לעיוני במעטפה סגורה, ולאחר ארכה שניתנה לצדדים, הוגש דיסק ההקלטה והתמליל.

השיחה שהוקלטה נערכה בין גורמים מטעם הצדדים לבקשה הנוכחית, ומעיון בתמלילה, ניתן להתרשם כי נאמרו במסגרתה דברים המעידים, באופן ישיר, על מהות עמדתו של גורם מטעם הנתבעת, לגבי עצם חבותם של צדדי ג' 2 ו-3. מטבע הדברים, מכאן נובע האינטרס של צדדי ג' 2 ו-3 "לכמוס" את התמליל עד לאחר מתן עדותה של הנתבעת.

בנוסף, יש להניח, כי השיחה נערכה סמוך לאחר הגשת הודעת צד ג', ולכן מטרתה היתה בירור סוגיית החבות, לצורך ניהול הגנתם של צדדי ג' 2 ו-3, או בשאיפה לייתר את ההליך כנגדם.

למרות זאת, איני סבור כי קיימת הצדקה לדחות את מועד העיון בהקלטה ובתמליל.

בעניין זה, קיימת רלוונטיות לקביעותיו של כב' השופט אליקים רובינשטיין ברע"א 9288/07 גאזי נ' שפיגל (7/11/07): 

"בידוע כי כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין "בקלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל...יוצאים מכלל "הקלפים הגלויים" עשויים להיות מקרים בהם מוצדק חיסיון, וכן מקרים בהם יש חשש כי הגילוי והעיון מתבקשים למטרה זרה, או שלא בתום לב, וכן כדי להכין ראיות שיש בהן לסתור את הראיות שבידי היריב...מקרים אלה מצדיקים, לעתים, דחיית הגשתה של ראיה...אציין כאן, כי אין לכאורה מקום להידרש לטענה בדבר החיסיון.  כשלעצמי מסופקני, אם אכן עסקינן בנידון דידן בחיסיון ובחומר הכנה למשפט. שהרי ממה נפשך, חומר שנוצר בגדרי הכנה למשפט, ומתבקש לגביו חיסיון, במקרים רבים אין כוונה לעשות בו עצמו שימוש ראייתי- אך כאן עסקינן בהקלטות שככל העולה מן התיק מעוניין המבקש לעשות בהן שימוש ראייתי, ואם כן לא בחיסיון ענייננו...בפועל אין מדובר איפוא בענייננו בחיסיון, אלא בשיקול דעת באשר לעיתוי הגשתם של מסמכים...".

בסעיף 13(ג) לתגובתם, טוענים צדדי ג' 2 ו-3, כי למרות שמדובר במסמכים שנערכו לקראת משפט, אין בכוונתם לכמוס אותם לנצח, אלא הם מתעתדים לחשוף אותם ולעשות בהם שימוש, לאחר מסירת עדות המצהירים מטעם הנתבעת.

על פני הדברים, יש בתוכנה של השיחה המוקלטת בכדי לתמוך בגירסת צדדי ג' 2 ו-3 בדבר העדר חבותם, ומכאן, כי מדובר בראייה "שימושית" ביותר מבחינתם, וסביר להניח, כי היא תהווה יסוד עיקרי לגירסת הגנתם, אלא שדווקא משום כך, ולאור הרציונל האמור, אין המדובר בנתון חסוי, וצדדי ג' 2 ו-3 מבקשים, למעשה, "עזרה" בניהול הגנתם, והגנה עליה מפני הפרכתה האפשרית, אילו יגולה התמליל.

איני סבור כי קיימת הצדקה למהלך מעין זה, בייחוד שעה שהשיחה התנהלה בין הצדדים להליך (בר"ע 1753/04 (תל אביב-יפו) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רונן גולד (13/12/04)), ואין סיבה לעריכת "מבחן זיכרון" (אציין, כי בניגוד לטענת צדדי ג' 2 ו-3, אין משמעות למעמדו בתביעה של הגורם שברשותו מצויים המסמכים הנטענים כחסויים). 

לאור זאת, הבקשה מתקבלת. 

צדדי ג' 2 ו-3 יעבירו לעיון הנתבעת את דיסק ההקלטה והתמליל תוך 30 יום, וכן ישאו בהוצאות הבקשה בסך של 3,000 ש"ח + מע"מ, כשיעורו ביום תשלומו בפועל.

ניתנה היום כ' ב אדר א, תשס"ח (26 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.