החלטה בתיק בשא 12883/08

1.       מבוא

          א.      המשיבה מס' 1 (להלן - "התובעת") הגישה לבית משפט זה את התובענה שבת.א. 465/06 כנגד המבקשת (הנתבעת מס' 3 על פי כתב האישום המתוקן מיום 3.4.08) וכנגד 7 נתבעים נוספים.

          ב.       בכתב התביעה נטען  כי התובעת היא חברת בת של לוי קבלני בנין בע"מ (להלן - "חברת האם").

          בחודש פברואר 1993, כך נטען, פורסם על ידי מינהל מקרקעי ישראל (הנתבע מס' 5) בשיתוף עם החברה לפיתוח חוף ים המלח, חבל סדום וערד בע"מ (הנתבעת מס' 6) מכרז להקמתו והפעלתו של בית מלון על המקרקעין הידועים כגוש 100145 חלקה 3 באיזור המלונות בעין בוקק שבים המלח.

          התובעת טענה בתביעתה כי חברת האם השתתפה במכרז וזכתה בו.  בעקבות זכיה זו נכרת הסכם על פיו הועמד המגרש לרשותה ולשימושה של התובעת לצורך הקמת בית המלון והפעלתו.

          ג.       התובעת טענה כי לצורך התחלת בנית המלון הגישה בקשה להיתר ואליה צורפה תכנית בינוי הכולל תוכנית לביצוע מערכת מים כפולה, אחת למי שתיה ואחת למים מטוהרים.

          ד.       התובעת טענה כי התוכנית למערכת המים הכפולה נסמכה על הוראות מפורשות של התוכניות המפורטות החלות על המגרש ואשר מכוחן הוצא היתר הבניה.

                   לטענת התובעת לא נכללה כל אזהרה לגבי בעיה באספקת המים או באיכויות המים המסופקות בתוכניות האמורות.

          ה.      התובעת טענה כי תוכנית הבינוי שהגישה, ובכללה תוכנית חיבור המלון למערכת מים כפולה, אושרה והוצא היתר בניה במסגרתו אושרה בנית בית מלון בן 250 חדרים על המגרש. עם קבלת היתר הבניה, החלה התובעת לבנות את המלון.

          ו.       התובעת טענה כי עבודות הקמת המלון הסתיימו בתחילת שנת 1999 ובמחצית השניה של אפריל 1999 נפתח המלון לציבור הרחב.

          ז.       התובעת טענה כי במהלך כל השנים ממועד פרסום הצעת המכרז ועד לסיום בנית המלון ומועד פתיחתו "לא התריע אף לא אחד מן הנתבעים בפני התובעת ו/או מי מטעמה על קיומה של בעיית אספקת מים למלון". לטענתה, רק סמוך למועד פתיחת המלון נודע לתובעת, לראשונה, לתדהמתה הרבה, כי המבקשת (מקורות) אינה מספקת מים למלון וכי לדברי המבקשת לא ניתן יהיה לחבר את קו המים של המלון לקו איזורי קבוע כפי שנקבע בתוכנית המתאר ובתוכנית הבינוי וכפי שאושר על ידי כל הרשויות המוסמכות.

                   התובעת טענה כי במשך 3 שנים סיפקה המבקשת מים לאתר בנית המלון "ומעולם לא התריעה, ולו ברמז, על קיומה של בעיה כלשהי לספק מים למלון".

          ח.      לאחר התכתבות ענפה, כך נטען,  הודיעה המבקשת לתובעת, במכתב מיום 28.2.99, כי היא עושה "מאמץ רב" להסדרת המתקנים הנדרשים לאספקת מים לקיץ 1999 והבטיחה כי הדבר יתבטא כבר בחודש מאי 1999 שבו תוכל מקורות לספק את צריכת המים של המלון.  התובעת טענה כי במכתב "לא צויין ולו ברמז, שהמים שיסופקו על ידי מקורות לא יהיו ראויים לשתיה כלל ויהיו באיכות כזו אשר תגרום נזקים חמורות למערכת המלון".

          ט.      עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשת חזרה והדגישה באזני התובעת כי בחודש מאי 1999, לאחר ביצוע שיפורים במערכת אספקת המים, תהיה למלון אספקת מים סדירה.

          י.       בסופו של דבר, כך נטען, המבקשת קבעה לתובעת מספר צרכן וחיברה את המלון לשני מדי מים ואף גבתה את דמי החיבור.

          י"א.   התובעת טענה בתביעתה כי בניגוד להבטחותיה ולמצגיה של המבקשת כי יסופקו למלון מים בהתאם לבקשתו, "התברר שכל המים המסופקים על ידי חברת מקורות אינם מים הראויים לשתיה ולא זו בלבד, המים המוזרמים על ידי מקורות בימי הקיץ מגיעים לטמפרטורה גבוהה ביותר ואינם מאפשרים שתיה ו/או רחצה. יתרה מזו, המים שמסופקים על ידי מקורות, עקב מליחותם הגבוהה, גורמים לנזקים אדירים למערכות השונות של המלון (...)".

                   עוד טענה התובעת בתביעה כי התברר לה כי עוד ביום 1.4.97 או בסמוך לכך נדרש משרד הבריאות לאיכות המים במלונות שבאיזור ים המלח וקבע חד משמעית "כי המים המסופקים על ידי חברת מקורות פסולים ואסורים לשתיה על פי חוק".

          י"ב.   התובעת הוסיפה ופירטה בתביעתה את תלאותיה וציינה כי עד למועד הגשת התביעה, כ- 6-7 דנים ממועד פתיחת המלון לציבור, לא הוסדרה אספקה סדירה של מים למלון באיכות הדרושה לצורכי המלון ואורחיו.

          י"ג.    על שום כך קמה התובעת והגישה את תביעתה ועתרה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה.