החלטה בתיק בשא 12805/05

בפניי בקשה להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית ולחילופין בשל התיישנות ולחילופי חילופין בשל שיהוי ניכר בהגשתה.

עניינה של התביעה, כפי המפורט בכתב התביעה, הנו הסכם שנכרת בין הצדדים בשלהי שנת 1998, לפיו התחייב המבקש לשמור בעבור המשיב על ציוד ששימש אותו בעבודות קבלניות. לטענת המשיב, בסמוך לחודש פברואר 1999 משקיבל עבודות חדשות לביצוע, פנה למבקש לקבלת הציוד השייך לו ואז גילה כי הציוד הועלם, ומכאן התביעה.

אפתח בטענת הסמכות המקומית - לטענת המבקש ההתקשרות בין הצדדים נעשתה בקלנסווה ושם גם אוחסן הציוד. לכן, הסמכות המקומית לדון בתביעה נתונה לבית משפט השלום במחוז המרכז. טענה זו דינה להדחות ולו מן הטעם שהבקשה הוגשה מבלי שצורף לה תצהיר לאימות העובדות המועלות בה. תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 מונה מספר חלופות שכל אחת מהן מקימה לבית המשפט את הסמכות המקומית לדון בתובענה שאינה במקרקעין. אין בידי לקבוע כבר בשלב זה כי אף לא אחת מן החלופות אינה מתקיימת במקרה דידן, בייחוד בהעדר תצהיר מטעם המבקש.

אשר לטענת ההתיישנות - על פי הנטען בכתב התביעה הציוד נמסר למבקש בסוף שנת 1998, אולם לדעתי עילת התביעה נולדה במועד שבו גילה המשיב כי הציוד הועלם, בראשית שנת 1999. הואיל והתביעה הוגשה עוד ביום 25.1.2005, הרי שאין לומר כי חלפה תקופת ההתיישנות, אף אם מניין הימים יחל מן המועד המוקדם מבין שני התאריכים לעיל, היינו סוף שנת 1998.  לא נעלמה מעיניי טענת המבקש בכתב הגנתו כי הציוד נלקח על ידי המשיב עוד בשנת 1996, ואולם המחלוקת לעניין זה הנה עובדתית ויש להכריע בה במסגרת הדיון עצמו. בשלב זה אין מקום לקבוע כי עילת התביעה קמה למשיב בשנת 1996 וכי התביעה התיישנה.

אף טענת השיהוי דינה להדחות. הכלל הוא שדיני השיהוי אינם באים במקום הוראות ההתיישנות אלא מתקיימים בצדם כאשר השיהוי יכול שיחול במהלך תקופת ההתיישנות. שיהוי כאמור נוצר כאשר ההשתהות בפניה לבית המשפט מהווה משום שימוש לא נאות בזכות התביעה ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע "שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נז (5), 433). נקבע עוד כי על מנת שתצלח דרכו של נתבע בטענת השיהוי עליו להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו או שבמשך הזמן הוא, הנתבע, שינה מצבו לרעה.

אי שמירת המסמכים הרלוונטיים לבירור המחלוקת אצל המבקש אינה מהווה שינוי של מצבו לרעה. "סילוק תביעה בטענת שיהוי ייתכן, דרך כלל, מקום שחוסר תום לבו של התובע או מצג ממשי של וויתור או מחילה מצדו על זכותו הם אשר הניעו את הנתבע למעשה או למחדל אשר הביאו שינוי במצבו לרעה" (ע"א 6805/99 הנ"ל). בענייננו לא הצביע המבקש על כל מצג מצד המשיב ממנו יכול היה ללמוד כי הלה וויתר על תביעתו.

לצד כל זאת יש לזכור כי השימוש במוסד השיהוי הנו אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד. יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 6805/99 הנ"ל בקבעה (בעמ' 445):

"טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה, ועשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת התיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעל דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות גישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם".

על יסוד הטעמים דלעיל, הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאותיו בסך 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם תוך 30 יום אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום ה' בחשון, תשס"ו (7 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: