החלטה בתיק בשא 12796/06

1.                   לפניי בקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהגישו המשיבים על פסק הדין של בית משפט השלום בתל אביב יפו מיום 18.7.05 (להלן: " פסק הדין").

2.                   פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהגישו המשיבים, אם וילדיה, נגד המבקשים (להלן: " הבנק"), בקשר עם בטלות שעבוד על נכס מקרקעין בגן יבנה, שניתן לטובת הבנק.

3.                   מפסק הדין עולה כי, לעמדת המשיבה 1, היא ובעלה רכשו חלקת קרקע בגן יבנה, לצורך בניית בית מגורים עליה (להלן: " הבית"). לשם הרכישה והבניה, פנו המשיבים לבנק לקבלת מימון. הבנק הסכים להלוות להם את הסך 387,000 ש"ח, בכפוף לשעבוד הזכויות בנכס לטובת הבנק. לפיכך, חתמו המשיבים על הסכם הלוואה עם הבנק ובמסגרתו התחייבו לשעבד לטובתו את הנכס. בפועל, נרשם משכון לטובת הבנק ביום 12.2.97 (להלן: " המשכון"), וסכום ההלוואה נמסר למשיבים, אך אלה חדלו לפרוע את ההלוואה לאחר שנה מקבלתה.

4.                   בנסיבות אלה נקט הבנק בהליכים נגד המשיבים ובמסגרת זו, מונה כונס נכסים לבית, אשר עתר לפינוי המשיבים הימנו.

5.                   המשיבים הגישו תביעה נגד הבנק ובה נטען שאין תוקף למשכון, בין היתר, מחמת שחתימות המשיבים על מסמכי השעבוד זויפו, כי המשיבה 1 לא חתמה על נספח תנאים כללים של מסמכי ההלוואה, השולל ממנה את זכות הדיירות המוגנת ועוד.

6.                   בית המשפט קבע בפסק הדין כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח שנפל פגם במשכון ואין כל מניעה להמשיך את הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט הבנק. עם זאת קבע בית המשפט שהבנק לא הוכיח שניתן ויתור מצד המשיבים על הגנת דיור חלוף וקוימו הנורמות הנדרשות הימנו כקבוע בהלכה הפסוקה. לפיכך הורה בית המשפט כי הפינוי מהנכס יעשה רק בכפוף למציאת סידור מגורים חלוף הולם למשיבים.

7.                   הבנק הגיש ערעור על פסק הדין אך זאת רק בנושא הקביעה לפיה לא הוכח כי המשיבה 1 ויתרה במודע על הגנת הדיור החלוף ועל כך שהפינוי יהיה בכפוף למציאת דיור חלוף. בכתב הערעור אף צוין במפורש, שכל יתר ממצאי פסק הדין מקובלים על הבנק.

8.                   המשיבים הגישו באיחור, ערעור שכנגד. הבקשה למחיקת הערעור מחמת האיחור נדחתה על ידי כב' הרשם גלדשטין בהחלטתו מיום 21.5.06, (בש"א 5862/06), מהטעם של הצורך בקבלת אישור מהסיוע המשפטי.

9.                   במסגרת הערעור התקיים ביום 2.3.06 דיון לפני כב' השופט שילה, אשר קבע כי הדיון בערעור ידחה עד לאחר הכרעה בבקשה שהגיש הבנק לסילוק הערעור שכנגד על הסף.

10.               לאחר החלטת כב' הרשם גלדשטין, הגיש הבנק את הבקשה לפני לפיה דין הערעור שכנגד להימחק מחמת שתוקף את כל קביעות פסק הדין אך לא קשור כלל ועיקר לערעור הראשי. בהקשר זה נטען בין היתר כי בערעור שכנגד תוקפים המשיבים את כל ממצאי פסק הדין שדחה את טענותיהם בדבר תקפות המשכון, בניגוד להלכה לפיה ניתן במסגרת ערעור שכנגד להשיג רק על עניינים שהועלו במסגרת הערעור הראשי.

11.               המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות מאחר ושלב קדם המשפט הסתיים ולא ניתן להגיש בקשות ביניים כגון זו הנדונה לפניי. לגופו, מפנים המשיבים להלכה המבחינה בין ערעור בזכות לבין ערעור שכנגד כאשר הערעור שכנגד היה ברשות.

12.               ההלכה מורה מפורשות כי ערעור שכנגד מוגבל רק לאותם עניינים אשר הועלו במסגרת הערעור הראשי:

אפנה לדברי כב' השופט גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי:

" הנושאים, בהם ניתן להגיש ערעור שכנגד, נדרשים לבטא זיקה וקשר לעניין הנזכר בהודעת הערעור הראשי."

כן ראה:

ע"א 584/98 יעד אלקטריק נ' לה טלמכניק אלקטריק , פ"ד מה (1) 256, 263.

ספרו של ד"ר חמי בן נון " הערעור האזרחי", עמוד 336.

13.               מעיון בכתב הערעור שכנגד עולה במפורש כי כתב הערעור שכנגד נעדר כל זיקה לעניינים המועלים בערעור הראשי. אף באת כוח המשיבים לא טענה אחרת. אציין כי הערעור הראשי משיג אך ורק על קביעת בית המשפט בדבר מתן דיור חלוף למשיבים ואילו כתב הערעור שכנגד, עוסק אך ורק בתקיפת ממצאי פסק הדין באשר לבטלות המשכון, שאין לו כל נגיעה לנושא דיור החלוף. כך נטען בערעור שכנגד שהוא מכוון להשיג רק על טעות בית המשפט שעה שדחה את טענת המשיבים ש" לא היה בנמצא הסכם משכון ולכן יש לפסוק כי רישום המשכון ברשם המשכונות הוא VOID ", בערעור שכנגד כדי לעמוד בדרישת הדין בדבר הזיקה בין שני הערעורים, ודין הבקשה להתקבל.

14.               לא ראיתי כל רלוונטיות לעניננו באשר לטענת המשיבים לנפקות הערעור לעומת הערעור שכנגד. האסמכתא אליה מפנה באת כוח המשיבים, דנה באבחנה שבין הגשת  ערעור ראשי בזכות לעומת הגשת ערעור שכנגד ברשות, שאין לו כל נגיעה לנשוא ההחלטה לפני.