החלטה בתיק בשא 1279/07

לפני בקשה לביטול החלטתי מיום 1.1.07 שניתנה במסגרת בש"א 16141/06 בהעדר סיכומים מטעם המבקשת - התובעת.

אותה החלטה שביטולה מבוקש, דנה ב-4 בקשות שונות.

ביום 11.1.07 אפשרתי את הגשת הסיכומים והחלטה זו הינה למעשה החלטה מתקנת ומשלימה להחלטה מיום 1.1.07 ועל כן לא אחזור שוב על מה שלא ישונה בהחלטה. באופן זה, אינני משנה את החלטתי בענין צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד נתבע מס' 3.

כן גם אינני משנה את ההחלטה המתייחסת לעיקול שהוטל במסגרת בש"א 16292/06.

במסגרת החלטה זו אדון מחדש בשתי בקשות בלבד, אחת היא בקשת הרשות להגן שהוגשה ע"י הנתבעים והשניה סוגית ביטול השיקים נשוא בש"א 17263/06.

יש ליתן משקל הולם לטענות ב"כ המשיבה בסיכומיו לפיהן בקשת הרשות להגן נסתרת בחלקה מתוך מסמכים שהוגשו לתיק ביהמ"ש (קבלות ע"ש הנתבעת 1 מחודש אוקטובר 2006 שצורפו במסגרת בש"א 16141/06) וכי חלק מהטענות הינן בלתי מפורטות ובלתי מבוססות כך בנוגע לטענות שנטענו באופן כללי בלבד כנגד גובה החוב וקיום חיובים כפולים או בנוגע לטענות הנתבעת 4 כי עם העברת מניותיה פקעה ערבותה כאשר היא עצמה אינה יכולה לבסס טענה זו לא משפטית ולא עובדתית ואין היא טוענת כי הודעה על "פקיעת" ערבותה לספקים לבין התובעת.

הנתבעת 4 העידה שהיא לא עשתה דבר באופן אקטיבי וכי סמכה על הנתבע 3 שיטפל בכל העניינים, גם אלו הקשורים לערבותה.

יש לציין שלגבי סך של כ-20,000 ש"ח קיימת אי בהירות שכן מדובר בסחורה שהוחזרה וכפי הנראה לא נוכתה מסכום התביעה ולכן לגבי סך של 25,000 ש"ח דהיום, תנתן רשות להגן בלתי מותנית. ב"כ התובעת רשאי להודיע (ומבחינה מעשית כך גם כדאי) כי התובעת מוותרת על סכום זה.

אשר ליתרת סכום התביעה הרי שדין בקשת הרשות להגן להדחות היות ובהגנת מבקשים 1-3 אין את הפירוט הנדרש ע"מ לבסס את טענותיהם והם גם לא הציגו מערכת נתונים משלהם המבססת את חובם "האמיתי".

גם טיב ומהות טענות הנתבעת 4 אינם מצדיקים מתן רשות להגן, לסוגיית העברת המניות ומועדה יש אולי השלכה לתביעות של הרמת מסך אך אין כל השלכה לתביעה עפ"י ערבות והרי אין כל חובה שערב יהיה גם בעל ענין או שליטה בחברה נערבת.

היות והנתבעת מס' 4 לא יכלה לשלול שערבותה היא עד לסך 125,967 ש"ח (עמ' 7 לעדותה מיום 9.11.06) הרי שעד לסכום זה לא ניתנת לה רשות להגן.

גם כאן, רשאי ב"כ התובעת להודיע כי הוא מסתפק בסכום זה ואינו מעונין להמשיך ולנהל את ההליך על היתרה.

סיכומו של דבר, למבקשים 1-3 ניתנת רשות להגן לגבי סך 25,000 ש"ח.

למבקשת 4 ניתנת רשות להגן לגבי סך 50,000 ש"ח.

על היתרה תוגש פסיקתא לחתימתי.

אשר לבקשתן של המחזיקות שהוגשה במסגרת בש"א 17263/06 הרי שכטענה מרכזית טוען ב"כ התובעת כי המבקשות - המחזיקות אינן זכאיות ואינן רשאיות כלל להגיש בקשה לביטול העיקולים ומטעם זה יש לדחות את בקשתן.

דעתי אינה כדעת ב"כ התובעת. למחזיק ישנה זכות שבדין לבקשת את ביטול העיקול שמן הסתם מחייב אותו ויכול להשליך עליו באספקטים רבים. תקנה 376 לתקסד"א קובעת במפורש למחזיק זכות להודיע ולהגיש בקשה לביטול העיקול ולכן לא תדחה בקשתן של המחזיקות מטעם זה בלבד.

יאמר מייד שהכספים או הנכסים (קרי השיקים) הועברו מאת המחזיקות לנתבעים לפני הטלת העיקולים ונראה כי השיקים הועברו לצד ג' גם הם לפני הטלת העיקולים ולכן ספק אם מדובר בכספים המגיעים לנתבעים שכן בגלל שמדובר בשיקים סחירים, יתכן וצד שלישי, רכש בהם זכות: קיים גם ספק בנוגע לסמכות להורות על ביטול השיקים במסגרת צו העיקול.

יתכן והדרך לעצור את פרעון השיקים (ככל שיפרעו בפועל בכלל) היא נקיטת הליך אחר לגמרי בו יצורפו המחזיקות ואולי גם כל שרשרת האוחזים בשיקים ברם הסעד של ביטול השיקים אינו מוצדק במסגרת ההליך הנוכחי ועל כן בענין זה אינני משנה מהחלטתי מיום 1.1.07.