בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 13.5.98 במעמד צד אחד (להלן: "
פסק הדין") ועיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל שנפתחו בעקבותיו.
1. בתאריך 14.1.98 הגישה המבקשת המרצת פתיחה בה ביקשה להצהיר כי זכאית היא להירשם כבעליו של שטח בגודל של 2,000 מ"ר שמיקומו בפינה הצפונית מזרחית של חלקה 5 גוש 8895, ג'לג'וליה (להלן: "
המקרקעין") וכן כי בית המשפט יורה למבקש להסיר את השעבודים הרובצים על המקרקעין לשם רישום המשיבה כבעלים בשטח האמור (להלן: "
התובענה").
בתמצית, טענה המשיבה כי בתאריך 6.11.88 נערך זיכרון דברים בינה לבין המבקש לפיו מכר לה המבקש את המקרקעין דנן תמורת סך של 26,500 ש"ח אותם שילמה במעמד חתימת ההסכם ובסמוך לאחר מכן אף קיבלה בהם את החזקה הבלעדית (להלן: "
זיכרון הדברים", נספח [ה] לבקשה). לטענת המשיבה התחייב המבקש לשתף פעולה ולחתום על כל מסמך שיידרש על ידי כל מוסד או גוף כלשהו לצורך העברת המקרקעין על שמה. זאת, בשים לב לכך כי במועד עריכת זיכרון הדברים טרם הועברו המקרקעין על שמו של המבקש והיו עדיין רשומים על שם אביו המנוח, שהמבקש הינו אחד מיורשיו. לטענת המשיבה, בשל העדר שיתוף פעולה מעם המבקש הן ביחס לאמור והן בעניין הצהרות למס שבח, נרשמו שעבודים על המקרקעין לטובת שלטונות המס ונמנע ממנה למצות זכויותיה במקרקעין ולהעבירם על שמה בהתאם לזיכרון הדברים.
2. בתאריך 13.5.98 התקיים דיון בבית המשפט, אולם המבקש לא התייצב ואף לא הגיש תצהיר נגדי.
בנסיבות אלו, ובהסתמך על הצהרתה של המשיבה כי האמור בתצהירה אמת, ניתן פסק דין כמבוקש על ידה.
3. בפני מונחת כעת בקשתו של המבקש לביטול פסק הדין, למעלה משבע שנים לאחר שניתן.
לטענת המבקש נודע לו על קיומו של פסק הדין רק בתאריך 11.7.04, בעת דיון בבית המשפט לענייני משפחה בעניין ירושת אביו המנוח, שאז הופיע בעלה של המשיבה וטען כי בידו פסק דין המאשר את מכירת המקרקעין למשיבה. מוסיף המערער וטוען כי הגשת הבקשה דנן, כמעט שנה לאחר שנודע לו על פסק הדין נבעה מהתמודדותו עם מחלת הסרטן אותה הביס אך לאחרונה.
המבקש אינו מכחיש כי ההזמנה לדיון בבית המשפט נמסרה לאשתו, אלא שטוען כי לא חי עימה באותה תקופה, ובשל יחסיו הרעועים עימה היא אף לא העבירה לו את ההזמנה. לעניין התובענה טוען המבקש כי זו מעולם לא נמסרה לו, או לאשתו. בפגם זה אשר נפל בהליך יש, לדעת המבקש, כדי להצדיק ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.
לחלופין טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין בהסתמך על שיקול הדעת המסור לבית המשפט. משהוכרה הזכות הבסיסית לגישה לערכאות כזכות חוקתית, לכל היותר היה על בית המשפט לדחות את מועד הדיון תוך חיובו בהוצאות ולא למנוע ממנו הצגת עמדתו. כן מטעים המבקש כי באמתחתו טענות הגנה טובות כנגד התובענה אשר יש בהן כדי להעיד על סיכויי הצלחתו חרף מחדלו מלהופיע לדיון. כך, בזיכרון הדברים לא נטל על עצמו המבקש כל התחייבות לבצע את רישום המקרקעין על שמה של המשיבה, כך המשיבה היא זו אשר התחייבה לשלם את מס השבח החל בגין העסקה ומשלא עשתה כן החלו רשויות המס לנקוט בהליכים נגדו, וכך זנחה המשיבה משך 10 שנים מיום החתימה על זיכרון הדברים ועד להגשת תובענתה את רצונה לקיים את זיכרון הדברים, ורק לאחר שנודע לה כי תב"ע חדשה שפורסמה על המקרקעין מיטיבה עם בעליו מבחינה כספית, פעלה לאכיפת זיכרון הדברים. מוסיף המבקש וטוען כי משום שהמשיבה היא זו אשר הפרה את זיכרון הדברים באי תשלום המס המגיע ממנה, הפרה המהווה הפרה יסודית, יש לו הזכות לבטלו.
4. המשיבה בתגובתה טוענת כי המבקש הגיש בקשתו זו כשנה לאחר שנודע לו על פסק הדין, וזאת כאשר מצוות תקנה 201 לתקנות סדר הדיון האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין") נוקבת ב - 30 יום מיום המצאת פסק הדין כמועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. על פי התיעוד הרפואי שצרף לבקשתו, כך על פי המשיבה, המבקש סיים את הטיפולים במחלתו זמן רב לפני שהגיש את הבקשה, כך שלא היתה מניעה כי יגישה במועד.
עוד טוענת המשיבה כי ההזמנה לדיון והתובענה נמסרו לאשתו של המבקש, בנוכחותו, לאחר שהוא עצמו עמד לצידה וסרב לקבל את המסמכים. בתמיכה, מציגה המשיבה תצהיר המפרט כאמור בחתימתו של מי שביצע את המסירה במועד הרלוונטי. עוד מדגישה המשיבה כי אין ידיים ורגלים לטענתו של המבקש כאילו לא חי עם אשתו במועד הגשת התובענה, הם לא היו פרודים אז והם נשואים עד עצם היום הזה.
אף לגופו של עניין טוענת המשיבה כי אין למבקש טענות הגנה טובות כנגד התובענה, באשר אינו מכחיש כי חתם על הסכם למכירת המקרקעין, כי קיבל את מלוא התמורה והעביר את המקרקעין לידיה. טענותיו של המבקש, ובמיוחד זו הנוגעת לתשלום מס השבח, נגועות בחוסר תום לב - על המבקש היה להגיש את הדיווח למס שבח ולממש כל אפשרות חוקית כדי לקבל פטור או להפחית למינימום האפשרי את החיוב במס. פניותיה אליו על מנת שיעשה כן עלו בתוהו, ועל כן הגישה היא דיווח למס שבח בשנת 1994 אולם הצטבר חוב במס שאינו ראלי יחסית למחיר העסקה, וככל הנראה כולל אף חובות של המבקש בגין עסקאות במקרקעין אחרים שאינם מושא זיכרון הדברים.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובמסמכים המצורפים להן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה.
א.
ביטול פסק דין מחובת הצדק אכן יעשה כאשר נפל פגם בהליך, כדוגמת העדר המצאה כדין למבקש. במקרה כזה יבוטל פסק הדין אף מטעם זה בלבד, ואין נפקא מינה מה היו סיכויי הגנתו של המבקש שכן "
פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא ינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53
כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397 רע"א 8864/99
אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, כרך נח, עמ' 491 וכן א' גורן,
סוגיות בסדר דין האזרחי, (מהדורה שביעית תשס"ג - 2003), עמ' 282).
דא עקא כי לא שוכנעתי כלל ועיקר כי נפל פגם כלשהוא בהליך ההמצאה של כתבי בי-הדין, לרבות ההזמנה, לידיו של המבקש. אין מחלוקת כי ההזמנה נמסרה לאשתו של המבקש, ובנסיבות סבורני כי בהעדר ראיה לסתור, יש להניח כי אף התובענה נמסרה באותו מעמד. הדין מכיר במסירה לבן משפחה כהמצאה כדין לידיו של המבקש (ראה תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי). נטל ההוכחה כי המסירה לא היתה כדין הינו על המבקש. אולם הלה, למעט טענתו הסתמית כי יחסיו עם אשתו היו רעועים באותו זמן ושהה הוא מחוץ לביתו, לא פרט אצל מי בדיוק כן גר, היכן, ובאלו מועדים. המבקש לא הביא תצהירים מאותם קרובי משפחה או חברים עימם טוען כי התגורר, וכן לא הביא תצהיר מעם אשתו לגביו נסיבות קבלתה את המסמכים. יתרה מכך, התנהלותו המאוחרת, כאשר אף את הבקשה שלפני הגיש כשנה לאחר שנודע לו על פסק הדין, מצביעה על זלזול בהליכים המשפטיים, ולאור כל האמור יש לראות בהצהרתו הצהרה בעלמא, שאין בה כדי להביא לביטול פסק הדין מחמת צדק.
ב.
ביטול פסק הדין תוך הפעלת שיקול דעת בית המשפט - בבוא בית המשפט לשקול את הבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יש לבחון את הסיבה לאי התייצבותו של המבקש ומה סיכויי הצלחתו בתובענה אם אכן יבוטל פסק הדין.
על הסיבה לאי התייצבותו כבר נאמר - לא סיבה היא.
ומה בדבר סיכויי הגנתו ? כזכור, אין המבקש מכחיש קיומו של זיכרון דברים מחייב, אלא שטוען כי המשיבה הפרה אותו באי תשלום המיסים בגינו בעוד הוא עצמו לא נטל על עצמו כל התחייבות לפעול לרישום המקרקעין על שם המשיבה.
סעיף 10 לזיכרון הדברים קובע כדלקמן: