החלטה בתיק בשא 12646/04

בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

רקע בקצרה

1.         ביום 22.2.04 הגישו התובעים תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו יבוטל רישום בעלותם של נתבעים 2 ו-3, בלשכת רישום המקרקעין בנצרת, על שטח בגודל 107 דונם משטח חלקות 4, 11-15, 19-22, 24-29, 33 ו-38 בגוש 19485 בכפר חורפיש (להלן: "השטח שבמחלוקת"), ותיקון רישום הבעלות על שמם של התובעים.

לחילופין מבקשים התובעים כי הנתבעים ישלמו להם פיצוי עבור השטח שבמחלוקת  בשטח חלופי בגודל שווה על אדמה מאדמות חורפיש.          

2.       עילת התביעה נעוצה בטענת התובעים כי מצאו במהלך שנת 2002, תשריט אותו הכין מהנדס הטאבו בצפת בימי המנדט הבריטי (להלן - "התשריט"). תשריט זה מתייחס לשטח מקרקעין המכונה "עדאת'ר נפת צפת, כפר חורפיש", ובתשריט רשום השטח הנ"ל על שמו של "רשראש אלחוסין", אביהם של התובעים. גודלו של השטח האמור הינו כ - 320 דונם.

3.         לפי הנטען, ביום 18.12.63 נעשה הסכם פשרה בין התובעים לנתבעים אשר קיבל תוקף של  פסק דין. בעת החתימה על ההסכם, הנתבעים לא ידעו על קיומו של התשריט. יתרה מכך, תובע 3 טוען כי בעת עריכת הסכם הפשרה הוא היה קטין ולפיכך, לא היה מקום לתת פסק-דין המאשר את הפשרה, שהושגה בין הצדדים מבלי שהוא יוצג כדין על-ידי אפוטרופוס.

            עוד טוענים התובעים בכתב תביעתם כי הנתבעים העלימו מהם עובדות והתנהגו בחוסר תום לב כלפיהם. בין היתר, טוענים התובעים כי נתבע 1 הוליך אותם שולל בהתחזותו כבעל הזכויות בהסתמך על אישור נפקדות ומפת גוש. לטענתם, לו היה התשריט מצוי בידיהם טרם חתמו על הסכם הפשרה, ספק אם היו מסכימים לפשרה.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה דנן

4.         לטענת המבקשים, מן הראוי לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית-דין נוכח קיומו של פסק דין אשר נתן תוקף להסדר פשרה שהושג בין הצדדים. עוד טוענים המבקשים כי התביעה נעדרת עילה באשר לא נטען ו/או לא הונחה תשתית מתאימה לטענת תרמית שנעשתה בהליכי ההסדר; כי התביעה לוקה בהתיישנות ו/או שיהוי ניכר וכי התביעה במהותה הינה ערעור על לוח זכויות והמועד להגשתו חלף זה מכבר.

5.         המשיבים, אשר עומדים בתביעתם על טענותיהם בהתייחס ל-107 דונם בלבד מתוך כלל השטח נשוא הסכם הפשרה, טוענים כי נוכח קיומו של התשריט, המהווה ראיה חדשה שלא היתה בידיעתם בשנת 1964, נפל פגם בכריתת הסכם הפשרה ויש לאפשר להם להוכיח את טענותיהם כנגד הנתבעים בדבר התנהגות שלא בתום לב ו/או כוונה להעלים עובדות.

            לטענת התובעים, ההסדר שנעשה בין הצדדים לקה בפגם יסודי באשר תזכורת התביעה החתומה על ידי מר מנבר (נספח ו' לכתב התביעה), המפקח על נכסי הצדדים, סותרת את האמור בתשריט ולפיכך יש לבטל את ההסדר.

            לטענתם, התשריט מוכיח כי החלקה הנדונה לא היתה רשומה על שם האפוטרופוס אלא על שם אביהם.

דיון

6.         עניין לנו בבקשה לדחית תביעה על הסף בהתאם לאמור בסעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

"101.    (א)       בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1)        מעשה בית דין;

(2)        חוסר סמכות;

(3)        כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".

7.         דחיית תביעה על הסף פוגעת פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות השיפוטיות. מכאן כי בית המשפט יתייחס אליה באופן קפדני ויקבלה במשורה. לעניין זה ראה רע"א 1708/02 ניר בנים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' ראובן נוימן - תק-על 2002(3), 2861: 

"כבר נפסק בבית משפט זה, כי דחייה על הסף של תביעה הינו צעד קיצוני הננקט במצבים חריגים. עלינו לנהוג בזהירות רבה ולעשות שימוש באמצעי זה רק באותם מקרים שבהם ברור כי סיכויי התביעה הנם, למעשה, אפסיים, כך שאין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש."

            וכן ראה ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו ואח', פ"ד מ(2) 668: