החלטה בתיק בשא 12622/07

התובעת עותרת למתן צו גילוי ועיון בדפי חשבון שהונפקו בין השנים 1996-2007 של כל החשבונות, בארץ ובחו"ל, אליהם הועברו כספים שהתקבלו ממר מונטי רנדל ז"ל (בעלה המנוח), לרבות דפי חשבון של חשבונות בארץ ובחו"ל, בהם בוצע מסחר בניירות ערך (בסעיף 18(א) לבקשה אוזכרו מוסדות בנקאיים מסויימים, אליהם הועברו הכספים).  התובעת מבקשת לקצוב לנתבע תקופת זמן מוגדרת וספציפית להשלמת הליך גילוי המסמכים והעברתם לעיונה.

בכתב התביעה נטען, כי התובעת ובעלה המנוח העבירו לנתבע 1,328,000 לירות שטרלינג לצרכי השקעה בניירות ערך או בכל אפיק השקעה אחר. לאחר תקופה מסויימת, הודיע הנתבע כי סכום ההשקעה "אבד" בשל רשלנותה של חברת הברוקרים CAL , אליה הועבר הכסף.

על פי הנטען, לאחר מכן, שכנע הנתבע את בני הזוג רנדל להעביר אליו חלק מסכומי הלוואות משכנתא שניתנו על ידי בנקים מסויימים, תוך שהתחייב כי הוא ינהלם בחשבון נפרד מחשבונות יתר לקוחותיו, ויעביר להם סכום חודשי שיכסה את סכום הפירעון שיהיה עליהם לשלם בכל חודש. במקביל, העביר מר רנדל ז"ל לנתבע את המניות שהחזיק בבעלותו וכן סכומי כסף שונים לצורך מסחר בניירות ערך.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע תיפקד כנאמן וכשלוח של התובעת וניהל שני חשבונות- אחד שבו הופקדו כספים שהתקבלו מההלוואות והשני שבו הופקדו כספים שהתקבלו בעקבות המסחר בניירות ערך.

הנתבע העביר דוחות תקופתיים שהתיימרו לשקף את הכספים הקיימים בחשבונות, אלא שבשלב מסויים, התברר כי הנתבע מעל בכספיהם של בני הזוג, ונמנע מלהעביר לתובעת את מלוא הסכומים שהתבקשו.

לאור זאת, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסכום של 3,189,960 ש"ח.

במקביל, הגיש הנתבע תביעה שכנגד, בה טען כי הוא העביר לבני הזוג רנדל את סכומי הכסף כמוסכם, בתיאום מלא ותוך שקיפות. הנתבע טען, כי לאחר פטירתו של מר רנדל, הוא העביר לתובעת סכומים נוספים, מעבר לנדרש, והם לא הושבו לו עד היום. הנתבע עתר לחיוב התובעת בתשלום ההפרש, בסך 284,064 ש"ח.

חשוב לציין, כי ביום 28/9/05 הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים (בש"א 21062/05), שהתקבלה בהחלטתו מיום 9/1/06 של כב' השופט שמואל ברוך (הבקשה וההחלטה צורפו כנספחים ב'1 ו-ב'2 לתגובת הנתבע לבקשה הנוכחית).

בבקשה לפיצול סעדים, טענה התובעת, כי היא ראתה לנכון להקדים ולתבוע את השבת הכספים שהנתבע הודה כי הם מוחזקים ברשותו, על מנת לקבלם בהקדם האפשרי, אך קיימים סכומי כסף נוספים שקיבל הנתבע בהזדמנויות שונות (כגון כספים שהתקבלו ממכירת נכסי נדל"ן באנגליה שהיו בבעלותם), ושמקורם בתשתית עובדתית שונה המקימה עילת תביעה נפרדת. התובעת טענה, כי היא מתעתדת להגיש תובענה נוספת למתן חשבונות, שבמסגרתה תעתור לקבלת פירוט לגבי כל הכספים שהועברו לידי הנתבע וגורלם.

בבקשה הנוכחית, טוענת התובעת, כי מאחר שהנתבע שימש כנאמן על הכספים ומתוקף תפקידו, ביצע השקעות שונות, ומאחר שלטענתו, הוא השיב לתובעת ולבעלה המנוח את הכספים הנטענים ואף מעבר לכך, הרי שקיימת חשיבות רבה להתחקות אחר פעולותיו בכספים ובחשבונות בהם הכספים הוחזקו, שהם החשבונות שאוזכרו בסעיף 18(א) לבקשה.

התובעת טוענת, כי במסגרת התכתבויות בין הצדדים, טען הנתבע כי הוא עורך בירורים שונים אצל סניפי בנקים שונים, ומנסה לקבל לרשותו נתונים ומסמכים נוספים. לטענת התובעת, הנתבע מנסה להימנע מעצם הגילוי.

בתגובתו, מנסה הנתבע לערוך הבחנה בין הסכומים שמקורם בהלוואות, השייכים לתובעת, לבין סכומים שהופקדו על ידי בעלה המנוח.  אני מסכים עם טענת התובעת בתשובתה לתגובה, לפיה הבחנה מעין זו היא מלאכותית וחסרת כל עיגון בכתב התביעה.

עם זאת, כפי שטוען הנתבע, העתירה לגילוי המסמכים הבנקאיים נחזית כעתירה לסעד של מתן חשבונות.

כאמור, התובעת מתעתדת להגיש תביעה נפרדת בגין כספים ממקורות אחרים שנמסרו לנתבע, ובמסגרתה לעתור גם למתן חשבונות.  אמנם, הבקשה הנוכחית מתיימרת להתייחס למסמכים הקשורים להעברת הסכומים שהתקבלו מהבנקים במסגרת ההלוואות ולסכומים שהועברו לנתבע לצורך השקעה בניירות ערך, אך באופן אינטואיטיבי, מתקבל הרושם שהמסמכים המבוקשים אמורים לשפוך אור גם על גורלם של כספים נוספים, שאינם בהכרח נשוא התביעה הנוכחית.

בנוסף, בסעיפים 27-32 לתגובה, מתייחס הנתבע באופן פרטני למסמכים הבנקאיים השונים, ולניסיונותיו לקבלם מהבנקים.  ניתן להיווכח, כי גם אם הנתונים טרם התקבלו במלואם, הרי שהדבר אינו נובע מ"חוסר מעש" מצד הנתבע.

בסעיף 39 לתגובה, עותר הנתבע לקבלת שהות נוספת, של חודשים ספורים, כדי לאפשר את השלמת הבירור ואיתור המסמכים (יש לציין, כי התגובה הוגשה ביום 30/8/07).

בתשובתה לתגובה, יוצאת התובעת כנגד אופן התנהלותו הדיונית של הנתבע, וחוזרת על בקשתה לקצוב לו תקופת זמן מוגדרת להשלמת הליכי הגילוי.

חלפה כחצי שנה ממועד הגשת התשובה לתגובה, ולא לחלוטין ברור מהו מצב הדברים הנוכחי, בכל הנוגע להשלמת הליכי הגילוי.

מכל מקום, אני סבור, כי עמדת התובעת היא פורמליסטית למדי.